"תם עידן".?. בטוחים?! ראיית העתיד אחרי מובארק. ניסיון לא ראשון

Image via Wikipedia

"תם עידן". "פרעה הלך". מובארק הלך. אז הלך לו. במילא הוא אמור היה ללכת בשנים הקרובות. הקשיש בן 82 בכל זאת. גם הוא הבין שסופו קרב, הוא גם חולה תקופה ארוכה, ולא סתם בנו אמור היה לרשת אותו עוד בחייו. אז אם נשים את כל הדרמה בצד, הרי שזה היה צפוי, ואני בטוח שמדינות רבות, כולל ישראל (הלוואי ישראל), התכוננו ליום הזה, כולל תרחישים כמו היום. בצבא נורמאלי, ואני מתפתה לומר שלא תחת שר בטחון כברק הנוכחי, הייתה חטיבת המחקר של אמ"ן עובדת קשה עד מאוד מאז מהומות הסטודנטים של איראן, לתרחישים כמו בשבועיים האחרונים, ועוד היינו לומדים יותר מתוניסיה. בהחלט אפשר להשליך את המצב על ירדן, באופן מיידי.

דמוקרטיה במצריים זה הבון טון של כל הפרשנים הקיימים. פוליטיקאים קטנים או בכירים, ממרומי השלטון האמריקאי, בפנסיה או אקדמאים, המון עיתונאים, וסתם לעת מצוא. זו הסיבה למהומות, כי העם המצרי רוצה דמוקרטיה, כך אומרים כולם. אני נגד. צריך להצדיק מדי פעם את הנגד שלי. העם המצרי, כמו עמים ערבים אחרים, אינו רוצה דמוקרטיה. הוא אינו יודע מהי דמוקרטיה, אינו יודע איך לחיות איתה, איך לנהל אותה, איך להתמודד איתה. הם מכירים שלטון יחיד, כבתרבות הערבית שלהם. מה הם רוצים באמת, לדעתי? הם רוצים לחיות. הם רוצים חופש. חופש לחיות. העם מבקש חופש משלטון דיקטטורי מושחת, מאפיונרים, עושק, רודה, מדכא ורוצח. דמוקרטיה זה לא העניין כאן, החופש האנושי הוא לב העניין. הם רוצים לעבוד למחייתם בכבוד. להתפרנס, לגדל משפחה, ללמוד, לפרוח, להתגשם כבני אנוש, כעם. הם רוצים מנהיג שיעבוד עבורם, לא מנהיג שעובדים עבורו. הם רוצים כבוד. כבוד כבני אדם, כבוד כאזרחים, כבוד עצמי. הם נשברו תחת ההתרפסות המשפילה, המבזה, הקבועה, היומיומית, בפני פקידי שלטון קטנים, עלובים, מושחתים, גנבים, רמאים, ובעיקר וחומסי כבוד. זה בסיס המהומות בתוניס, שהתחיל עם מותו של הבחור שהצית את עצמו לאחר שפקידי עירייה גנבו לו את האדמה והדוכן ירקות שלו. זה המשיך במצרים, כי לעם אין כסף לאכול בעוד מובארק גנב עשרות מיליארדים (וזו אשמת העולם הפיננסי, בעיקר האירופאי!). אם נסתכל על איראן, זה הבסיס שהיה גם שם, סטודנטים ללא עבודה, אבטלה עצומה, אין פרנסה, אין אוכל, יש שלטון מושחת מהמושחתים הקיימים. זה מה שיקרה בירדן, בלוב, בתימן, באיראן מחדש, ובעוד מדינות ערביות דיקטטוריות מושחתות בכל יסודותיהן.

בעייתם הגדולה ביותר תהיה היום שאחרי מות השלטון. נכון, מובארק עזב לפני כמה שניות בדרכו שלו, אבל עדיין השלטון הישן חי, קיים ובועט. הפקידים לא התחלפו, הצבא אותו צבא. המפקדים אותם מפקדים. העם רוצה שלטון אחר ובינתיים הוא מסתפק בלכתו של מובארק. אם לא יהיו בחירות ויגיע שלטון חדש, אם יישארו כל שרי השלטון הקודם בכל אותם תפקידי מפתח, אזי הם לא הרוויחו כלום, למעשה הפסידו. החליפו גנב שבע בהרבה גנבים רעבים. אבל, גם מסע ארוך מתחיל בצעד קטן אחד.

העם המצרי יגלה כמו עמי ערב האחרים, כי אין להם מדינה. אין תשתיות, אין עתיד. מדינות שחיות רק על תפוקת הנפט והגז לממן את צרכיו הבסיסיים של העם, לא ישרדו לאורך זמן, והזמן הזה מתקצר. עשרים שנה או ארבעים שנה, זה ייגמר, ואין להם כרגע כלום מעבר לזה. תיירות לא תחזיק אותם לאורך שנים. צריך להאכיל מיליארדי אנשים. אם הם יתעוררו, ויפתחו את התשתיות הנדרשות להחזיק מדינה עם הכנסות מייצור ופיתוח, במקום כמעט מאה אחוזי משאבי טבע מידלדלים, אני רק מקווה שכל העולם ירוויח. זה לא יקרה. בבטחה זה לא יקרה . כשהם יבינו שלאף מנהיג ישן-חדש אין כוונות דמוקרטיות אמיתיות, זה יהיה מאוחר מדי. הם יקבלו רק מובארק חדש. העם הערבי הולך אחורנית בשלטון, המיוחד עם התפשטות האסלאם הקיצוני האחמדיניג'די.

המצרים ניצחו בנקודות או בנוק אאוט, ימים יגידו. המוסלמים שבאיראן, האחים המוסלמים ממצרים, החמאס, החיזבאללה, קדאפי, הפסידו. מה שלא יעשו הם הפסידו, ואני חושב שהמנהיגים שם יודעים את זה. בגלל זה כל ההנחיות הקשות, דוגמת זו של קדאפי נגד אנשים שנכנסים לפייסבוק. הפחד משתק אותם ומקצין אותם עד מאוד. הם יודעים שהם הפסידו בשלטון על העם. הדלק של הסטודנטים באיראן נגמר מהר בסיבוב הראשון, אבל בפעם השנייה הספיק לארבעה ימים בתוניס ולעשרים יום במצרים. הלקח הופנם ונלמד, העם עומד למרוד וקשה. המנהיגים יודעים שהמהומות דופקות להם על הדלת, בכוח, והדלת הזו לא תחזיק מעמד לאורך זמן.

ישראל מודאגת. מה יהיה על עתיד השלום? וובכן, שלום אין לנו, יש לנו מקסימום הפסקת אש. היקף הסחר החופשי עם מצרים, עומד על פחות ממאתיים מיליון דולר לשנה. זה זניח עד בטל בשישים, בריבוע. אחרי שלושים שנות שלום, היינו צריכים לעמוד על היקף סחר של עשרה מיליארד לשנה, באופן הדדי. השלום האנטארקטי הזה יימשך לאורך זמן רב בגלל פרגמטיות גרידא של מפקדי הצבא המצרי. לישראל צריכות להיות דאגות אחרות. "נכס אסטרטגי", זה בעיני המתבונן. אם העולם יישחק נכונה בפוקר הזה, המצרים לא יפוצצו את הקיים. עכשיו כשאובמה בשלטון, אני לא בטוח שזה יקרה. אובמה הוכיח את חוסר האמונה שהעולם, ישראל בעיקר, נותן בו בניהול משברים כאלו, עם ראייה מפוקחת וארוכת טווח. אם כבר הוא מתגלה כנכלולי מאוד בגישה הדמוקרטית שלו. גם במצרים הוא הגיב מאוחר מדי ואחרי לחץ רב של התקשורת. וכשהגיב, עשה כל טעות אפשרית. לא היה צריך ללחוץ על מובארק לברוח עכשיו, היה אפשר לבצע את זה בעוד חצי שנה תחת הליך מוסדר. מובארק החליט לעשות לאובמה זובור קטן, להראות שלו שהוא לא ממש קובע, והודיע אתמול שהוא יעזוב בספטמבר. היום הוא הלך בדרכו, רק להוכיח שוב, שאובמה לא ממש מבין הילכות רוח ערביות. אובמה נשאר עם האחים המוסלמים ומלחמה אזורית חדשה. הימור רע בדיוק כמו שקונדוליסה הפסידה על החמאס. אנחנו שוב באמצע. לשמחתנו, אולי נקודת האור החזקה יותר היא שארה"ב שולטת בצבא שם, וזו כנראה ההשקעה הכי טובה שלהם עד היום. שימו לב, שכל זה מעשה עוד לפני עידן אובמה.

יהיה כאן מעניין מאוד בשנתיים הקרובות. יהיו שינויים רבים, תהפוכות משנות מאזנים. אנחנו באמת בעידן מיוחד שבו ההיסטוריה נוצרת במו ידינו, טלפונינו, מחשבינו, בקצות ההקלדות שלנו, מצולמת און ליין ללא עריכה. כולנו חלק ממנה. מזל טוב מצרים. הלוואי ותשרדו. אתם חלק מהמורשת שלנו.

****************************************

הארות והערות, סיפורים, פידבקים, טוקבקים, יתקבלו בשמחה ואף יפורסמו. אשמח אם תרשמו, ואל תשכחו להפיץ ולספר לחברים…

Related Articles

• 5 Lessons Brands Can Learn from Hosni Mubarak #Egypt #Jan25 (jonburg.com)
• Muslim Brotherhood: Suez Canal Must be Closed, Egypt Should be Ready for War with Israel (wizbangblog.com)
• The Miracle of Egypt: Mubarak has Resigned and the Army is In Charge (zwingliusredivivus.wordpress.com)
• Mubarak's speech: Why the United States needs to look inward (shortformblog.com)