נכון, הייתה הפסקה קלה בסדרת הפרקים למחזה עבור אדיר מילר, ואני מקווה שאתם סולחים לי. הפעם אני ממשיך מנקודה שעלתה באחד הפרקים הקודמים בהם דנתי בנוא "אני לא בן יונה". מי שזוכר יופי, מי שלא, מתבקש לשמח אותי ולקרוא שוב. הנושא היום הוא: מתנות. כולנו אוהבים מתנות. "שונא מתנות יחיה" זו הלצה לא ממש משעשעת בעולם החומרני שלנו. תאגידים גדולים ממציאים ימי שמחה עבור מחלת השםוינג העולמית בשביל מתנות. תמיד יש סיבה למתנה. הסיבות למתנה הן בעיקר אירועים בחיינו. גם אני וגם אתם יודעים שיש הרבה אירועים בחיינו שממש דורשים מתנה מתוקף החוק, נשבע לכם שזה כנראה גם חוק כתוב. ימי נישואין זה חוק. ימי הולדת זה חוק קדום ממש. יום המשפחה זה חוק חדש, אם כי ממש חד כיווני מדי לטעמי. זה חוק שנועד להנצחת האי שיוויוניות בחברה המצ'ואיסטית שלנו, בה גברים חייבים לקנות מתנות לנשים, ולא להיפך. יש גם הרחבה לחוק ימי ההולדת כאשר ילדים מגיעים, ואז כמה חסרי חוליות מבין הגזע הלא מתוחכם, קרי הגברים, גם קונה מתנה לאישה ולא רק לילדים, כי ככה. גם כאן נכשלתי כישלון צורב בפענוח הרציונל מאחורי זה. ברם, הגעתי למסקנה כי יש כאן הרבה התניות של סקס במידה וזה מיושם או חלילה לקורבן, לא מיושם. שוב, עדיין בערפל עם זה.

בהמשך למתנות החובה, יש את מתנות האולטרא חובה, ואלו קיימים למצבים בהם שכחנו את מתנות החובה. פרחים זו לא מתנה. אנא גברים קוראים יקרים, תפנימו שוב את המשפט שאמרתי. זה לאחר שנים ארוכות של צפייה בעולם הטבע הפראי של נשים צפונבוניות, וגם שלא. פרחים זו לא מתנה! פרחים זה נלווה להתנצלות, גם אם לא עשיתם כלום, פרחים זו האימרה הראשונה הויזואלית שאומרת סליחה, עשיתי משהו ואת כבר תגידי לי מה זה היה, אחרי חצי יום של עינוי דין ונפש, בליווי המשפט האלמותי "אם אתה לא יודע אז אני לא אגיד לך. אתה כבר צריך לדעת לבד". הרציונל הנשי, זה אגדה, והן לא מבינות שאם אנחנו לא יודעים אז היא צריכה לומר לנו, כי אנחנו גם לא נדע. לצערי, עליכם להתאכזב, משפט זה לא יעזוב אותנו לעולם. לא יהיה כאן רציונל.

מתנה מגיעה עטופה בנייר למתנות, עם סרט. כל דבר אחר, גם אם השקעתם בו ממיטב כספיכם, זמנכם, ואינספור התייעצויות, לא יקבל את תשומת הלב הראויה אם גמרתם לפני הזמן, ולא עטפתם את הגביע הקדוש. זה לעבוד קשה בלי סיום ראוי. עוד 4 דק' אחרי יום עבודה קשה, שווים את המאמץ. ספר, דיסק, תקליט ושאר קשקושים כאלו מתאימים למקרה ששתחייה שלכם נוסעת לטיול בחו"ל עם חברות. זה רק לתשומת לב קטנה ולא באירועים מיוחדים. ספר, דיסק, תקליט ושאר קשקושים לא נחשבים כמתנה באירועים מיוחדים. זה היה כלל מספר 2, אני חושב. באירועים מיוחדים צריך להשקיע במשהו אישי בלבד אשר לא ניתן לשיתוף וכן גורם לסוג של קנאה אצל הלביאות האחרות בספארי של חיי שתחייה שלכם, החברות שלה. בושם מיוחד שאין בארץ, או יקר להחריד שקניתם בזול בניו יורק. חולצות או שוברים למגפיים בכיכר המדינה. ביגוד זה תמיד טוב, ואף מאוד, אבל זה דורש התמחות רצינית והרבה קניות מיותרות ולא נכונות עד אשר תתאפסו על הטעם הנכון והמותר (בגזרה כמובן). זה גם מוקש. תלוש לקנייה זה לא אישי, אבל אם החנות יוקרתית יסלחו לכם. רק עבור העובדה שאתם מכירים את החנות שקולעת בול לטעם שתחייה שלכם, סלוח יסולח לכם. סיכון גבוה אבל עם תמורה גבוהה. כמו בבורסה.

כמובן שיש מתנות שצריך להביא מחו"ל, בכל נסיעה, גם אם נאמר לכם מפורשות "אני לא צריכה כלום, אל תביא לי". זה שקר גס שמחביא אחריו פח יקוש מרושע, בו אתם תפלו וחזק. זה מלווה בפרצופים חצי חמוצים במשך שלושה ימים, עם סבב חברות חמוצות גם כן, במיוחד אחיות ואמהות, כ-י להן סיפרו שלא הבאתם כלום. אתם אויבי העם, פשוטו כמשמעו. נכשלתם במשחק החו"ל, שוב פעם. זה משחק שבו אנחנו, הגברים, מתעלמים מהחוקים, ומשחקים לפי מה שהסבירו לנו, ולא לפי מה שצריך. אין לנו סיכוי לנצח בו לפי החוקים האלו, אלא אם החלטנו למרוד במשחק, ולעשות הפוך. במשחק הזה החוק היחיד אומר, כי חובתינו היא להביא מתנה מחו"ל, בכל מקרה שהוא, "אפילו מתנה קטנה, משהו לתשומת לב". בשביל הנשים, שאולי אי פעם יבינו את הנושא, אני אסביר לאט ובטוח. אמרו לנו "לא להביא כלום, לא צריך, יש לי הכל", אז אנחנו מבינים לא להביא כלום. לא מבינים משהו אחר. ככה שתחייה אמרה, ככה אני מבין. רוצה שאני אבין משהו אחר, אז תגידי לי משהו אחר. חמיצר לא חבר שלי. אני מקווה שזה מובן.
בכל אופן, הדיוטי לא נחשב כמתנה, אלא כעובדה מחייבת, ולכן אם זה משהו קטן תביאו הרבה משהו קטנים. תשקיעו. המינוס של זה מתגלה בצורת ההרגל. היא תתרגל שאתם מביאים, לכן יהיו ציפיות, ואז יבואו הנחיות, ואתם תשקיעו בכל נסיעה לחות יום בחיפוש אחר פריטים רבים מהאינטרנט, עבורה, אבל רק משהו קטן, כמובן. כאן, אני ממליץ בחום ללמוד לעומק את נושא: תיאום ציפיות. אני ארחיב על זה בעתיד.

"הגודל לא משנה", אומרת כל אישה מתוסכלת, אבל אנחנו יודעים שבמעמקי נפשה ומול החברות, זה מאוד משנה להן. כבר לא עובדים עלינו עם המשפט הזה, כאילו ואנחנו אחראים למה שהטבע נתן לנו. המקבילה שלנו זה כמובן "אני דווקא אוהב ציצי קטן וחמוד". זה העונש לצד השני, שידעו כי זה כן משנה לנו. הגיע הזמן לחשוף את האמת המרה. במתנות הגודל משנה ועוד איך משנה. לגבי חו"ל כבר הבנתם. אם זה לא מחו"ל, אז גודלה הפיזי של המתנה נמדד לעיתים בגודל מטאפורי ומקביל לעומק גיהוץ האשראי שלנו. אף אישה בעולם לא תעיד לפני הגבר שלפניה כי זה מה שבאמת חשוב לה, לראות שהוא לא קמצן ומוציא כשצריך. תמיד הן יעשו פרצוף של מרוצות, אבל אחרי שנים אנחנו כבר לומדים לזהות ולדעת מה משמעות כל פרצוף מרוצה שעושים לנו. לדוגמה, טבעת חדשה. טבעת מדוכן בקניון זה נחמד אם אתם יוצאים יחד שבועות ספורים, ובגיל הטיפשערה. ברגע שהתחלנו לעבוד, הדוכנים האלו לא קיימים עבורינו יותר במידה ועברנו לשלב רציני יותר במערכת יחסים. במילה לא קונים תכשיטים סתם. זה מפתח ציפיות, ממש לא לבריאותינו. אז חזרה לטבעת. טבעת, שרשרת, עגילים, צמידים ותכשיטים בכלל, קונים לאחר בחינה מדוקדקת איתה יחד, כביקור "דרך אגב", בסגנון וינדו שופינג, ובחנויות מורשות בלבד. תכשיטים זה שלב מחייב, ולא רק את התשלומים באשראי, אז קחו את זה בחשבון.

הגענו לשלב המתנה ללידה. שלוש פעמים עברתי את זה, ואני עדיין לא מבין למה אני צריך לקנות מתנה ללידה. מאיפה זה נולד? למה הבעלים של החברות קונים? מאיפה הם יודעים? מה איתי? גם עלי עברה לידה קשה לא פחות, ואין התחשבות. ממש אין. לא זוכר מה קניתי לה ללידה של הנסיך. לא זוכר מה היה ללידה של האמצעית ובטח לא של האחרונה, וזה היה לא מזמן.

אני לא ממש מוצלח בקניית מתנות, אז פיתחתי שיטה. קונה הרבה, ממה שאני יודע שמצליח, וזה בדרך כלל גופיות קיץ או לונג'רי (פרק א' עד ג' במחזה), בטוח משהו יצליח. להבדיל, קנייה אחת אני זוכר במיוחד, ארנק בלונדיני, בקאן לחופי הריביירה הצרפתית, בשלהי שנת 2005, בחנות של לואי ויטון. מאז אני לקוח במאגר הלקוחות שלהם. לקוח זעיר, אבל בדאטא-בייס של לואי ויטון. תשאלו את אחותי הקטנה. היא לא במאגר הלקוחות שלהם.

הפרק הבא

הפרק הקודם


****************************************

הארות והערות, סיפורים, פידבקים, טוקבקים, יתקבלו בשמחה ואף יפורסמו. אשמח אם תרשמו, ואל תשכחו להפיץ ולספר לחברים…

»

  1. מ. הגיב:

    גבר צריך להיות בסך הכל חבר, בן שיח, מאהב, אח, אב, מדריך, שף, חשמלאי, נגר, מכונאי, טכנאי מחשבים וטלוויזיה, מעצב, סקסולוג, גניקולוג, פסיכולוג, מדביר חרקים, פסיכיאטר, מרפא ומעסה, יודע להקשיב, יודע לארגן, אבא טוב לילדים, נקי מאוד, סימפטי לחברות שלה, וגם להורים, יודע להחנות, אתלטי, חם, אדיב, אבירי, אינטליגנטי, מצחיק, יצירתי, רך, קשוח, חזק, מבין, סבלני, שקול, ספונטני, שאפתן, מוכשר, אמיץ, נחוש, כן, עצמאי, בעל תשוקה, מהימן, רחום,
    ואל לו לשכוח:- לתת לה מחמאות על בסיס קבוע, לאהוב קניות, להיות ישר, להיות עשיר, לא להלחיץ אותה, לא להסתכל על בחורות אחרות
    ובאותו הזמן גם:- לתת לה המון תשומת לב אבל לצפות למעט בחזרה, להקדיש לה המון זמן, לתת לה המון מרחב ולא לדאוג לה כשהיא לא חוזרת
    חשוב מאוד גם:- לא לשכוח ימי הולדת, ימי נישואין וסידורים שהיא עושה היום(כדי לשאול מאורח יותר איך היה)

    אומנם לא קראתי את הפרקים הקודמים אך הנ"ל מהווה חומר טוב למחשבה ואלי גם כתיבה של פרקים נוספים בסדרה.

  2. אחותך (הקטנה) הגיב:

    בהחלט קראתי את כל פרקי המחזה ולמען הסר ספק לכל הקוראים (לא שזה מעניין מישהו אבל אותי זה ילווה עוד הרבה שנים):
    אני לא במאגר הלקוחות שלהם בגללך – ז י ו ט ר נ ר ! ! !
    לא נתת לי הזדמנות להבין מה הצרפתי הקטן והמתחנגל רוצה מחיי אחרי 3 שעות של מדידת כ ל משקפי השמש האפשריים בחנות. לא עזרת לי להבין שהצרפתי המתחנגל באמת מציע לי שמפניה ולא מסתלבט. מיהרת לשלוף את השם שלך בשביל הפוזה ואותי השארת מאחור 🙂
    אני מודיעה לך שחור על גבי הבלוג: יש לך הזדמנות לתקן את המעוות בהקדם – גרמניה- פאריז אנחנו באים בקרוב!!!!

  3. אחותך (הקטנה) הגיב:

    תשמע… באחריותך כל הנושא הזה… אני חוזרת לעבוד עוד מעט ואתה צריך להתחיל לחפש לוקשיין לטיול מצומצם משפחתי + צאצאים

מה דעתכם?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s