שנת 2002. מגיע דצמבר, אני עובד בתע"א. המקום המדכא עלי אדמות, אבל זה ליום אחר. החם שלי דוחק בי לקנות כרטיס טיסה לקריסטמס בדנמרק. שתחייה והיורש, בן 11 חודש, כבר בדרך לשם. לשתחייה יש משפחה דנית די גדולה. כל שנתיים חוגגים יחד את הקריסטמס, והיא עושה את החג הזה שם עם המשפחה מכאן, כמעט כל חייה. הרבה מאוד סיפורים, על גבול המוגזם, שמעתי על קריסטמס בדנמרק. הרבה. סיפורים, הרבה. זה מופלא, מיוחד, נהדר, חוויה יוצאת דופן. כן, אני בטוח. ללא ספקות. היורש הוא הנכד הראשון בדור החדש גם לצד הזה של המשפחה.

"בוא איתנו, יהיה כיף! זה משהו אחר, שמעולם לא ניסית. אתה תצטער. עזוב אותך מכסף, בסוף תמיד מסתדרים". החם שלי. קניתי כרטיס דרך וינה, אלעל ביטלו קווים לדנמרק לפני הרבה שנים. אני נוסע בעוד חודש. אני לא נוסע. אני נוסע. אני לא נוסע. שתחייה כבר נסעה עם היורש. אני לא! "הסוכנת! צריך כרטיס דחוף לקופנהגן. ד-ח-ו-ף!! "יש לי רק דרך וינה בעוד יומיים. רוצה?". מה זה רוצה, ברור. "לא כרטסת עדיין?", אני.

כאילו רגע, יעל בווינה (מנהלת פורום אוכל כשר בYנט). מה להביא לה? היא בניכר, וגנטית אני לא מסוגל להגיע בידיים ריקות. זכרתי את היחס הרומנטי של יעל לגויאבות ומנהלת פורום אוכל, לא כשר, רק אוכל, טרחה לומר לי שפעם במילניום ההודעות הקודמות, יעל ציינה שאין לה פקאנים. אז קניתי שתי שקיות ועוד כל מיני דברים שהיא "מתלוננת" (היא לא), שאין לה, ונגמר, וגם כי טו' בשבט קרב, אז היו כמה דברים גם לחג הטעים הזה… אני לא זוכר הכל. הרבה סופר נכנס בשקית אחת גדולה. משי, מנהלת הפורום דאז, תרמה לי צנצנת זיתים של אמא שלה, יום קודם לכירטוס. כזה אני. באג בילט-אין ולא ניתן להסרה.

טסתי בטיסה זוועתית, מאלו שאני שונא מכל. טיסת בוקר מוקדמת. קמים באמצע הלילה לטיסה קצרה, לפני הטיסה הארוכה, ושבוע עם יעפת (ברצינות?? יעפת?! ג'ט-לג!). כרגיל משהו אמור היה להשתבש. לי ולמרפי יש תעודת מחזור יחד, כבר שנים ארוכות, כולל צבא ומילואים. נחתתי רבע שעה לפני המראת הקונקשיין שלי. המנוולים אמרו לנו (20 נוסעים בערך) שהמטוס יצא ונחכה למחר בבוקר. ככה בלי בושה, אין לחץ והכל תקין. כולה ברח המטוס, ואנחנו עוד ראינו אותו בכלל בגייט לפני ההמראה, רק שסגרו לנו את הגייט לפנים. נשארים בעיר ללילה. מה עכשיו?ככלל, למדתי כבר אינספור פעמים שתמיד הכי טוב זה לעשות צ'ק אין לאובר נייט של חברות תעופה, אחרון בתור. אז מקבלים שידרוגים בגלל השעה, וארוחות טובות ואולי גם במלון לא יהיו להם חדרים רגילים, הרי כבר קרה לא פעם שקיבלתי חדר משודרג. שווה את הטירחה.

אני עם השקית ליעל, ושובר למלון. יצאתי החוצה. פניתי ימינה כמוסכם מראש. הסתכלתי למעלה וחיפשתי את השלט שאומר Yנט-זיו. לא היה. אבל מישהי ככה שאלה אותי "זי-ו…?" בינגו, השקית הסגירה אותי. יעל הגיעה עם שתי הבנות, שלא ממש גילו עניין במתרחש ובעיקר גילו עניין בטלפון הסלולרי (זו שנת 2002!!! לא היו סמארטפונים). אבל אני באתי ליעל, אז מ'כפת לי. היה נהדר. שעה וחצי סיפרנו סיפורים וקישקשנו לנו בטרמינל כאילו הכרנו מאז ולעולם. היא נשמה אמיתית. הגיעה לעזרתי עם המודיעים האוסטרי לגבי טיסת ההמשך. מזל שכך, אני לא דובר גרמנית, והם לא אנגלית, לפחות לא כזו שרצו להשתמש בה בשעה מאוחרת בלילה. את השקית הכבדה אני והבנות סחבנו. יעל החזיקה את הגויאבות. נשבע לכם. לא נפרדה מהם לרגע. אני מקווה שהיו טעימות. נפרדנו בצער ולשלום מפגישתינו הקצרה והנהדרת, לא לפני שהבטחתי להגיע מתישהוא לפחות לארוחת ערב. לפחות. צריך לראות את הקוסמת הקולינארית הזו בפעולה.

הגעתי לאוברנייט בווינה. שם קיבלתי קופונים לארוחת ערב בברו-האוס מקומי, ממש ליד המלון. אם אני בווינה מה כבר אני יכול לאכול? פיצה? כמו שנאמר: "ברומא תהיה רומני, בוינה תהיה שניצלנאי". מרק צח בתחילה שהיו בו רצועות פנקייק במקום שקדי מרק. היה מצוין, אבל הם לא מבינים במרקים בלי שקדים למרק עוף, פכככחחח….איזה שניצל עסיסי וענק קיבלתי, בגודל של צלחת ממוצעת ואני ממש לא מגזים. היה רק שניצל על הצלחת ורבע לימון. וליד השניצל הנפלא שלי היה סלט תפו"א קרטופלסאלאט, קר צהוב ברוטב חמצמץ עם מעט בצל סגול קצוץ. תחפשו בבלוג, יש מתכון לשניצלים ולסלט תפוחי אדמה הזה, בעזרתה האדיבה של יעל. גם מתכון לפנקייק יש, אם כי עדיין לא בבלוג. לקינוח אכלתי עוגת גבינה אפויה וחמה עם צימוקים בסגנון דומה לקרם שניט, מעוטרת באבקת סוכר עם קצפת ליד. שחיתות.

נרדמתי שבע ומחויך. מוינה יצא מתוק…….טיסת בוקר ראשונה קצרצרה לקופנהגן, וראיתי את היורש ושתחייה, אליהם התגעגעתי המון. המון. טוב, היא בולשת אחרי כאן:-D

המשך סיפור ארוחת כריסטמס פרק ב'.

מקשטים את העץ. היה מושלג בחוץ


****************************************

הארות והערות, סיפורים, פידבקים, טוקבקים, יתקבלו בשמחה ואף יפורסמו. אשמח אם תרשמו, ואל תשכחו להפיץ ולספר לחברים…

»

  1. מאת אחותך (הקטנה):

    איזה כיף… חג שמח לכל החוגגים

  2. […] השנה לא נסענו לחגוג עם המשפחה של האחת בקופנהגן את חג הכריסמס שלהם, אבל יש תמיד את שנה הבאה, במיוחד שהעולם עדיין לא נחרב. […]

מה דעתכם?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s