כן, דילברט זה סוג של אני בלי העיגולדים

כן, דילברט זה סוג של אני בלי העיגולדים

לא רוצה שתגידו לי שעכשיו החיים האמיתיים מתחילים, כי הם לא. "ארבעים זה השלושים החדש", "וחכה עד לחמישים שזה הארבעים החדש", וכל מיני סיסמאות קסומות מגולגלות עיניים, שמשפריצות טיפות זעירות של שמחה לאיד צורבת. אז תשתקו עם הכוסומו תובנות עמוקות לגיל המזדרגג הזה. לא בא לי טוב הגיל הזה.

ארבעים זה משהו שמתארת המשטרה כמו נתפס גבר בן ארבעים, וכו'. רציתי נמצאה גופה של גבר בן ארבעים, אבל ה(א)חיות שלי שוב ילשינו לאמא שלי ולאחת הנדירה, שסובלת את פריצת גבולות הגזרה של חיים שפויים לידי, כל יום. היא נדירה. לא מגיע לי. אחרי ארבעים יש חמישים שזה כבר גיל כניסה מכובד למועדון מבוגרים כלשהו, ואני לא רוצה את המועדון הזה!!! כי אחריו זה שישים, ורק אתמול נולד לי הבכור בן העשר.

זה בהחלט זמן להסתכל על כל מה שלא עשיתי. כל מה שנכשלתי בו, ויש הרבה, אולי מדי. כל מה שרציתי וכל מה שאני רוצה וכבר עכשיו יודע שלא אעשה (מי הבנזונה שהבטיח לי להגיע לירח עד גיל 21?!!!), פרוס לפני, וכל רגע אני מוצא משהו חדש שעדיין לא. אני לא אהיה שוטר, גם לא מנכ"ל קוקה קולה. יש תחושה אפסותית כוללת לחלוטין, ודיר-בלאק עם "תראה את המשפחה שיש לך, את הילדים, כל מה שיש לך". אז אני לעצמי יוצא חוצץ נגד מה שיש ואומר לכם בגילוי נדיב של טיפשות – אין לי כלום. לא הגשמתי שום דבר בעל משמעות אמיתית שאני מרגיש כי הוא בעל משמעות אמיתית, עבורי. מחוץ למשפחה (כמה אפשר להסביר). לא יודע צרפתית! לא פרצתי, ורציתי לפרוץ. יש בי פריצה (או פריצות), פשוט לא עשיתי, העדפתי להיות שקוע, נח, לפרקים ארוכים, מתרץ סדרתי.

שנתיים תכננתי לעשות טיול של חודש בדרום אמריקה עם הקצין הכחול, ויצאתי נקניק מוחלט כי לא עשיתי כלום חוץ מלעצבן את אישתו, שזה די מבורך לעצמו. שנתיים ויצאתי אפס. קניתי ספר, היה לי מסלול, כבר ביררתי על הרצאות. אני עדיין רוצה את הטיול הזה, ורק תירוצים שאני ממציא לעצמי מונעים ממני להגיע. רק אני אשם. שנה אני מתכנן קעקוע. יש שרטוט, יש הכל, ביררתי כמה עולה ואיזה גודל זה יוצא (גדול מדי). ואני עדיין בלי. אני אפס. ואלו רק הקטנים.

יש לי מאות רעיונות ליוזמות שונות, על חלקן התחלתי לפעול אבל לא בתשומת הלב הנדרשת, ושוב כל התירוצים של כסף, ולמה אני, והפחד לעזוב הכל, מנעו ממני לקיים. אני אפס של היי טק, אקזיט שלילי. עכשיו גם אפס של גרין טק ויש לי רעיון עצום בתחום, מיליארדים קטן עליו, שנבדק על ידי דוקטור לפיסיקה, ושוב אני אפס. אפס!! האפס המוחלט שיותר נמוך מסתם אפס!!!

ואני מקנא, ירוק מקנאה לכל אלו שהגיעו לנחלה הפרטית שלהם, שבאמת גרים באושר עם עצמם, נפשם, הגשימו ועדיין מגשימים. הולכים במסלול שנבחר עבורם והם שמחים להיות בו, מאושרים מכל רגע, יודעים שהם במקום הכי טוב בעולם עבורם, ואין להם חרטות. רק ממשיכים קדימה. הם לא כותבים סטטוסים מפגרים וממוחזרים בפייסבוק בשביל עוד שלושה לייקים. החיים שלהם לייק גדול. גם במשוקצים האלו מהפייסבוק אני מקנא, וכמעט שונא אותם שיש להם כאלו סטטוסים טובים שיכולים לתמצת בעשרים מילים, תחושה של עולם ומלואו.

רק היום אני באמת מצטער כי לא הלכתי למקום היחיד בו אני רוצה להיות – פוליטיקה. הייתי צריך להיכנס קודם, לעשות מהלכים שיתאימו לפוליטיקה הזו. פחדתי מכל מיני שטויות, בעיקר על עצמי מהתחושה היחידה של למה בכלל אני? מי יבוא אחרי? לא הייתי מוכן נפשית, ככה אמרתי. עכשיו אני יודע שהייתי מוכן. הלכתי בתלם. עדיין בתלם, רק מושך חלק מהעגלה. שם היה הייעוד שלי, פוליטיקה. אני כבר לא אלך. נראה לי שהיום כבר מאוחר מדי, אני לא מוכר, לא סלבריטי, לא יפה מספיק לטלוויזיה, ובכלל אין תגובות מעניינות בבלוג לרעיונות שלי, אז הם לא שווים כלום. אולי זה המסר האמיתי. לא ללכת לפוליטיקה, הרעיונות חרא. אולי זו הארה שחיפשתי, עם רעיונות חרא אני יכול להיות יועץ פוליטי ממולח.

יש ימים שאני קם עם נחמדות בלתי מוסברת, אפילו אדיב בכביש, תאמינו או לא (לא מזיז לי מה תחליטו), ויש ימים שלא. ממש לא. עצבני, לא נחמד, רוב היום, ולפעמים די נהנה מזה. ככה בא לי. למה אני חייב דין וחשבון לכל אחד שחושב שהוא יודע לנהל טוב יותר ממני את החיים שלי??? ולא, ממש "לא בא לי לדבר על זה!!!!!!!!!!". "לא בזין'שלי לשתף". "לשתף" זו המילה שהכי צריכה מוות בייסורים, קשים, עינויים איומים, כמו להיות העוזר האישי של שרה. אז דייייייי. עזבו אותי בשקט. דייי!

ואז אני מחפש את הפינה השקטה שלי, מסתגר לי מול מסך 14 אינטש, מצטנף מתחת לגובה השולחן. מחפש בכוונה שקט, מתעלם מהסביבה, במיוחד מהצעקות של הילדים. ילדים צועקים המון. עוד יותר לפני השינה. ואז היא מתעצבנת עלי כי אני מצטנף. והיא צועקת לי שאני מכריח אותה להפסיק להצטנף, ולמה אני משאיר לה את העבודה עם הילדים? עכשיו תורי לצעוק על הילדים שיפסיקו לצעוק. והיא צודקת. אני מצטנף, חגורה שחורה בהצטנפות. זה מרגיז אותי שהיא צודקת, כי בהכרח זה אומר שאני טועה וזה לגמרי מחרפן אותי מעצבים, שאני טועה, כי כושלרבאק, מי נתן לה את הזכות להזכיר לי כל הזמן שאני טועה?! אני שונא להיות טועה!!!!

אני רוצה להיות האנק מודי (אם אתם לא מכירים, אתם כנראה מכורים לאח הגדול, אז תתבגרו. תראו קליפורניקישיין מההתחלה Californication). ככה בא לי. כשאני רואה אותו, אני אומר לעצמי שזה בול אני. המנוול עושה את כל מה שאני רוצה לעשות, חי את החיים שלו בלוח הזמנים שהוא קובע ,מדבר בדיוק כמו שאני יודע, וביני לבין עצמי, ככה בדיוק אני צריך לדבר לכל העולם. להעיף משפטים בחצי קריצה, להיות שנון כזה, מבריק כזה, עם זין בגודל אנקונדה על כל העולם, אבל פינה חמה בלב לאחת שלו שהיא כמעט יפה כמו האחת שלי, ותמיד הכלל היחיד הוא "העיקר שטוב לי". טוב לו. כזה אני, האנק מודי. לא, אני לא. אמא שלו. מנייאק.


הגעתי לגיל הזה עם רק שנאה טהורה ומזוככת רק לשני אנשים שונים זה מזה. לעולם יזכו בשנאתי המוחלטת עד יומי האחרון בעוד 200 שנים ככה. זבלים שלא ברא אלוהים, ואין מחלה שאני לא מאחל להם. ושניים נראים לי כמספר הוגן. אני יודע שזה נשמע רע, אבל לכל אחד יש כאלו. גם לכם, אולי זה עושה אותנו אנושיים יותר. אם הייתי מודי הייתי אומר להם בפנים, שתוי ומסומם קלות, עם אגרוף מימין, ושולח מישהו לחרבן להם על הדשא.

מזל טוב (?) אני שונא להיות גבר בן ארבעים. Merde.

עכשיו לכבוד הגיל הזה אתם אחראים לשתף. לפחות 1000 שיתופים ותבקשו מהחברים שלכם!!!!!

קליק לחזרה לעמוד הבלוג הראשי

»

  1. זיו היקר , דבר ראשון- יומולדת שמח . מבחינתי אתה לא ארבעים . אתה בן 25 .. (15 שנה- לא צריך לספור) .
    אתה בנאדם נדיר ומקסים ואני מתה עליך . (תגיד לשתחייה שלא תתרגז- אתה כמו אח בשבילי, ) ודרך אגב – אתה כן חתיך. אולי קצת חנון , אבל חתיך. אז דיר באלאק לרדת על עצמך או שלא תטעם יותר את הע"ג והחצילונים שלי.
    מאחלת לך רק בריאות , אושר ואושר – (ואם תתעקש גם עושר) ובהצלחה בכל מה שאתה עושה ותעשה.

  2. אפרת הגיב:

    מזל טוב ליום הולדתך, הרבה בריאות ואושר, גיל 40 זה ממש צעיר אין לך בכלל מה להרגיש רע.
    ובנוגע לפוליטיקה זה במיוחד גיל צעיר, אני מאחלת לך שתגשים את כל שאיפותיך זה ממש לא מאוחר.

  3. מ. הגיב:

    מזל טוב!
    הגשמה והצלחה.. כל שתבקש לו יהי וגם אם ב -40+.. לא סוף העולם

מה דעתכם?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s