עוד יום שישי כמעט וחלף בלי שהרגשתי. אני לא מאלו ששומרים את הסידורים ליום שישי. פעם הייתי כזה, ובגדול. מה זה גדול, ענק היה קטן לידי בסידורים של יום שישי. למדתי כנראה מאמא שלי. יום שישי היה מתעורר לו, לא ממש בנחת, בשעה 7 בבוקר, והכל היה בלחץ עד השעה 2 בצהריים. אז הייתי עובר למוד פאניקה כי בשלוש סוגרים הכל, אולי משהו בטעות יהיה פתוח עד 4. בטעות. אלו היו הימים, זכרון רחוק ולא רגוע.
השתניתי. עם הגיל, הבגרות, הגישה, המשפחה, הילדים, סדר הביצפר והגנים. מה שקוראים לו בקצרה, הזדקנתי ואלו החיים. לא רודפים אחרי יותר, ואני לא רודף אחרי אחרים. זה מה שיש. צריך לשמור אנרגיה, ונחת. חשוב גם ליהנות מהדרך, לא רק מהמרדף. כי ממש נמאס לי מהמרדף. יותר קל לי היום. מרבית הדברים ניתנים לעשייה באינטרנט, כמו קניות, השוואות, סקרים בין מוצרים, ותשלומים לקנסות חניה…(יימח שם….). את כל זה אפשר לעשות בכמה דק' כל ערב בבית, או בשעה ומחצה מרוכזות פעם בשבוע. למה לחכות לשישי?! כולנו הרי שונאים "ללכת לבנק", או "ללכת לקחת תוצאות בקופ"ח". הכל באינטרטנט.

את השישי היום אני משתדל לשמור לתענוגות של בישול, משפחה, ילדים, ארוחת בוקר עם שתחייה המופלאה בנשים, או עם חברים. גם ביקור בקניון (G החדש לידינו בכפר סבא, מככב אצלנו). למה לרדוף כאשר אפשר להינות???

היום, שישי, 29 אוקטובר, 2010, בילינו בלחץ. ממש בלחץ. בבוקר פגישה אצל הקצב שלי, ביקור קטן בחנות הדים במשמר השרון (איה מרשה דגים בשבוע האחרון), ויצאתי להוציא את הבנות מהגנים, בפתח תקווה נתקעתי בגלל השבתת חשמל, טפטף גשם. כמה לא מפתיע. כלום לא משתנה, כל שנה אותו הסיפור, והיחידים שמופתעים אלו חברת חשמל והעירייה. לפני שבועיים הייתי במנילנ בשיא טייפון "מגי". 500 מ"מ גשם ירדו במנילה תוך 24 שעות, והחיים נמשכו בשקט כהרגלם. רק רטובים מאוד. הכל עבד, אין בעיות חשמל. בצפון המדינה "מגי" הכתה במלוא עוצמתה. הנזקים היו מזעריים יחסית ל-3000 מ"מ גשם ב-24 שעות.
בפתח תקווה ירד חצי מ"מ. איחרתי כמעט בשעה, מסכנות הגגנות.

התוכנית השתבשה, אבל התארגנו מהר למקרה חירום. עוד רכב, מחליפים לילדים בגדים בדרך ויאללה לאירוע הבא. בלחץ נסענו לתל אביב לחגוג עם חמי וחמותי את חגיגות 40 שנה ליום היכרותם בחוף הטיילת בתל אביב (חוף פרישמן? לא מכיר את תל אביב, זה כמו מדינה אחרת בשבילי, כאילו צריך ויזה להיכנס אליה). המשכנו לארוחת צהריים מאוחרת במועדון הקצינים של הגי'רף. היה מעולה לטעמם של כולם. אני אכלתי דג ואורז. בעסה. בזבוז של הזמנה D-:

חמי הוא טוניסאי (טוניזאי בשפתו) וחמותי היא דנית אמיתית מדנמרק. לא פלא למה כהה העור מאותגר הגובה, התחיל עם בהירת העור, התמירה והבלונד לפני 40 שנה. הוא עמד על שרפרף בצילומים של החתונה. שני אנשים מדהימים ואהובים. כמו הורים שניים. התברכתי באמת (אני פטור מלהתחתן עם פולניה או מישהי עם אמא פולניה). הדנית מבשלת היום כל מאכל טוניסאי קיים, אחרי קורסים ארוכים אצל השבט שלו שבמושב ינוב. מצדו הוא מטייל פעם בשנתיים לקריסטמס בדצמבר לחגוג עם המשפחה שלה. אנחנו מצטרפים אליהם עם הילדים בשמונה השנים האחרונות. כיף אמיתי. אני אעלה את מה שכתבי על זה לפני שנים, לכשיגיע המועד המיוחל גם השנה. יש המון תמונות בפליקר שלי.

עכשיו יוצאים למפגש אחיות וילדים. תיהנו גם אתם, יופי של שבת מחר. בלי לחץ. לנפש. אל תשכחו.


****************************************

הארות והערות, סיפורים, פידבקים, טוקבקים, יתקבלו בשמחה ואף יפורסמו. אשמח אם תרשמו, ואל תשכחו להפיץ ולספר לחברים…

»

  1. קיצי הגיב:

    יש לי מה ללמוד מימך (יום שישי עמוס לי מידי)

    שבת שלום (:

  2. אחותך הגדולה הגיב:

    מאוד יפה! הרוגע שלך ו"הניקוי רעלים" משפיע על כולנו- הכי כיף…………

  3. אחותך (הקטנה) הגיב:

    יפה! אהבתי את הפירגון לחם ולחמה!
    שבת שלום.
    עוד שבוע לארוחה אמיתי… ואז נפרגן גם לך כמו שצריך.

מה דעתכם?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s