למרגלות ההר, המנוחה האחרונה של ישראל

למרגלות ההר, המנוחה האחרונה של ישראל

שוב זה קרה, איש טוב מדי נפל קורבן למחלת הסיגריות הארורה, וכמה חודשים שמתכוננים לרגע הזה, זה לעולם לא יקל את הרגע כשהוא מגיע, תמיד בעוצמה כהה. הסרטן ניצח, הסיגריות הצליחו. הפעם לא הייתה דרך אחרת, הגילוי היה מאוחר מדי והחלל שנפער אין לו ניחומים, גם לא "הוא לא סובל יותר". ישראל לא רצה ללכת, אף אחד לא רוצה ללכת, אבל בטח שלא כל כך מוקדם, לפני שחגג 70. עדיין צעיר במונחים של היום. לוויה גדולה, "מכובדת" כמו שאומרים. ניתוק של אב המשפחה מהשבט שלו.

"הנה הגנרל הגיע", בירך אותי לשלום כשהגעתי במילואים של פברואר לבקר אותו בביתו. הייתי קרוב, 5 דק' נסיעה מהפיקוד בצפת, וגשם קל לפרקים. המיזוג היה מושלם עבורי, ועזר לי להקל את הביקור. קשה לראות חצי אדם מוכרע מסרטן קשה, שנאבק בימיו האחרונים וסופר כל יום. 40 שנה של היכרות ודמות שנחרטת בזיכרון, תמיד תישאר בזיכרון כמות שהיא. עם הקול הבס והעמוק, השפם שהיה פעם, ולחיצת יד גברית ומחוספסת שלא מותירה ספק. 

ישבנו בחוץ יחד עם שושי אשתו, והיה קר רבעק, היה שם קר אפילו עם החימום בצבע חקי שלבשתי ואני אוהב חורף. סתם דיברנו, על הכל, על הרכב החדש, על המילואים, על הפוליטיקה, שיחה של בית קפה. ישראל היה צפתי אותנטי עם אהבת המקום והארץ, מהנדירים והבודדים שעדיין נשארו שם. פועל ארץ ישראלי מלח הארץ אומרים וצודקים. עבד עד לרגע האחרון שיכול היה לעבוד בו, נהג על אוטובוס ירוק של אגד כמעט כל חייו. האיש מהדור שהולך ונעלם, אלו שעדיין היה איכפת להם באמת, בלי לייק בפייסבוק. 

שושי הלכה לחדש לי את הקפה, ובסגירת הדלת ישראל מייד לחש לי שנמאס לו, והוסיף עם היד שנשמור על שקט, ששושי לא תשמע. עניתי לו שהוא חזק מספיק להמשיך איתנו עוד תקופה ארוכה, והוא עשה לי את הפרצוף עם החצי עין שאומר "עשה לי טובה, אה". "תראה אותי", לוחש ישראל, "הסרטן אוכל אותי, לא נשאר ממני כלום. אני מחזיק מעמד בשבילה כי קשה לה לשושי, ומספיק עם זה. היא סובלת מספיק ויחד עם הטיפולים המסורים שלה באמא שלי כאן בצפת, ואמא שלה במרכז, וכל שאר המשפחה (המבוגרת). די לי, אמר ישראל, אני במילא לא יוצא מזה. שששש, שושי באה…." 

לפני שיצאנו למרפסת עם הקפה הראשון בבית בפנים, ישראל היה במקלחת. שאלתי את שושי מה המצב שלו, איך הוא מחזיק מעמד. שושי אמרה לי באותו לחש שקשה לו מאוד והוא לא ממש אומר. היא רק רצתה שלא יסבול יותר, "עדיף שילך עכשיו ויפסיק לסבול". מהמשפטים שרואים את נכונותם בעיניים של המדבר, את הכוח הנפשי להגיד מספיק בשבילו. ככה זה בין זוגות שהטבעת חיברה לגוף אחד, לתמיד. כל חצי דואג רק לחצי האחר. 

לפני שנה וקצת אחותו הגדולה של ישראל נפטרה מאותה מחלת סיגריות ארורה, ולא משנה מה יגידו לי, הסיגריות הביאו את המחלה. סיגריות זה 100% מוות מוקדם מדי מסרטן ופאק דה סטטיסטיקה המדויקת. הייתה שנה קשה מדי, ורצף לא קל. אלו היו הצפתים שלי

לא נשארו הרבה מדי בצד הזה של המשפחה בדור של ההורים שלי. אבא שלי איבד כבר שני אחים, שתי גיסות, את ישראל האח של צופי, ושהיה משפחה לכל דבר ועניין, גם לי הוא היה דוד ישראל. כבר סיפרתי לכם על הביקורים בילדותי בשבועות בצפת. שושי עשתה כדור גבינה גדול של רות סירקיס ובואיקוס יחד עם צופי. אני עדיין מצפה לבואיקוס כשאני מגיע לצפת. 

צדיק מהו? מה משאיר אדם לאחריו? לטעמי בלבד, צדיק זה האיש שכולנו רוצים להיות קצת כמוהו, ולקחנו ממנו קצת ערכים לחיזוק פנימי. צדיק זה גם אדם שלא עשה רע לאדם אחר, כל חייו, ולא יימצא האדם שיגיד שישראל עשה לו רע. להיפך, רק להיפך, ישראל היה מזן האנשים שכולנו רוצים אחד כזה לפחות שיהיה לנו בחיים. זה האיש שתמיד הכל בסדר ואין בעיות. וכשיש בעיות זה שטויות, יהיה בסדר. גם לפעמים מבלי שתבקשו הוא יגיע להיות, לעזור, לא צריך לבקש, הוא הבין לבד. צפת זו רק נקודה במפה, המרחק לא רלוונטי בכלל, בשעון אין שעה. ככה אני זוכר את ישראל. 

היהדות מגדירה צדיק על פי נוח (איש צדיק תמים) כצדיק הוא היסוד, הוא המקיים את העולם. "כיצד הצדיק הוא יסוד עולם? הוא מתנהג במעשי צדק, מעשים נכונים, שיש להם זכות קיום. כל כולו ומהותו צדקות ועשיית מעשים ברי קיימא. זה מקיים את המציאות". ישראל היה בדיוק כזה ולא צריך כיפה על הראש להיות צדיק. יכול רק להיות גאה במשפחה שהשאיר מאחוריו, בדרך שהנחיל להם, בתרבות שהם חיים איתה ומעבירים הלאה. רוחו נמצאת בכולנו, בכל מי שהכיר אותו ובנכדים שעדיין לא נולדו ויכירו מהסיפורים. נקבר קרוב לקבר האר"י הקדוש, ומי שמאמין במשהו שיאמין בזה. 

"לפחות עכשיו הוא לא סובל", ותפסיקו כבר עם הסיגריות.

»

  1. מאת משתמש אנונימי (לא מזוהה):

    מרגש מאוד! לא יאומן ששוב אתה נאלץ לרשום הספד לאיש יקר

  2. מאת מיכל:

    שלא תדעו עוד צער. יהי זיכרו ברוך

  3. מאת שושי:

    אחרי יום שעבר כמעט ללא דמעות גרמת לי לבכות. א ני אוהבת אותך על כל מילה שכתבת. רגשת באמת

  4. מאת משתמש אנונימי (לא מזוהה):

    מרגש ביותר ועצוב. הטוב לב של ישראל תמיד הורגש במבט עיניו הכחולות.

  5. מאת Yoav Tsiper:

    איש מדהים ואהוב בעל שלוות רוח נדירה שמחתי להיות ולצחוק תמיד איתך אקח את צורת דרכך איתי בהמשך חיי יואב מעמוקה

מה דעתכם?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s