תרגיל מקורס כתיבה. תעירו, תגיבו, אל תשתקו!

תזיז את הכיסא של המיוחדים, אין חנייה מאחורה. "אתה בטוח? עשית סיבוב מאחורי העץ?". כן, עשיתי, אין. ‏יאללה תן לי להחנות במקום הכיסא השבור כאן ליד. השיחה השבועית עם השומר. הוא חסר גיל, גם לא שאלתי מעולם לשמו. הוא רזה עד כחוש, כהה עור עם בגדים רפויים ומרופטים. יש לו משקפיים גדולים ויד ימין עם נכות קלה. 

בדרך מהחניון כורכר שמאחורי השוק אני עובר על פני ריחות המאפיה הגדולה ופונה שמאלה למעבר החציה מול ‏האקליפטוס הענק. הכוונה שמאלה, כי בצד ימין יש את העופות בגריל של עופ'לה, ואני לא מסוגל לעמוד בפני ‏הריחות של העוף הזה. על המדרכה יש מתקן גריל ענק עם עשרים עופות משופדים בשורות, מסתובבים ‏ונצלים להם בלהבה יוקדת. משוחים במשרה עשירה וריחנית של יין לבן ופפריקה ושום, המון שום, והעוף ‏העליון מטפטף את מיציו לעוף שמתחתיו, וזה למתחתיו ככה עד שכל המיצים המגרים האלו צולים תפוחי ‏אדמה קטנים ולבנים בתחתית הגריל.‏

עופות ונקניקיות צלויים עם תפו"א בתחתית מפאריז. בדיוק כמו בפתח תקווה בלי

הנקניקיות

זו סיבה מספיק טובה לברוח מהמקום, כי אי אפשר לעמוד בפניו, ואני בכלל הגעתי לירקות ופירות. עוקף את ‏האקליפטוס מימין, עובר מול הדוכן גבינות הקטן שתמיד נראה לי מזעזע לקנות בו גבינות. מימין הכניסה ‏הקטנה לשוק, ואני ממשיך ישירות לכניסה הראשית, עובר על פני חנות התבלינים של פרג, והאוכל העיראקי ‏המוכן. שלל תבשילים עירקאיים אותנטיים מחכים לכם לאכול במקום ולקחת הביתה. צבעים עזים של אדום ‏וצהוב, כל מיני מטוגנים, וקציצות, ויש גם באגט טרי מהמאפיה ממול למי שממהר. ‏

אני ממהר לתחילת הקניות שלי בשוק. הטקס קבוע. בכניסה לרחוב הראשי אני קונה מיץ סחוט טרי מהנער ‏והעגלה. הוא בגיל שבו לומדים בתיכון, אולי כבר אחרי. נראה צעיר, גבוהה ורזה מאוד. היפראקטיבי שחותך את הפירות לכל שייק טרי שתרצו. הוא כבר למד היטב להכין אפילו מיצים בריאותיים עם סלרי ופטרוזיליה. עם הכוס בריאות בטעם מיץ אשכוליות אדומות, אני ממשיך במורד הרחוב עד לאחר הצטלבות הרחוב המשני עם הראשי, ליד דוכן ‏התבלינים הטריים של מועלם, אולי אחד העתיקים בשוק. יורד‏ ישירות למאפיה הפנימית, זו שיש לה בורקסים ‏לא טעימים אבל סמבוסק גדול, מטוגן ופריך כמו שבורא הסמבוסק התכוון שיהיה. ביס בתוכן הצהוב כורכומי, ‏עשיר בחומוס ובצל מטוגן, ורק הבצק ובטיגון מעיקים על המצפון. את הסמבוסק האפוי אני לא טורח לבדוק. ‏כמו לאכול תחליף סטייק. ככה מתחיל הסיבוב בשוק, לעשה הסיבוב נגמר, עכשיו זה רק השלמות.‏

"אמא, הנה ספתא! היא מחכה לנו!!" ירדנו מקו 88 בכניסה לשוק, סבתא תמיד מחכה שם עם העגלה שלה ולאמא ‏שלי יש תיקי שוק מתקפלים מבד כזה כמו לארנק, קטנים עם רוכסן. אולי חמישה יש לה. מאז שהייתי ילד, ‏הלכתי עם סבתא ואמא שלי לשוק. כל שבוע, ולפעמים עם אבא שלי. האמת, אבא שלי לא קונה בשוק, הוא רק ‏הסבל, כי מישהו צריך לסבול. ‏

כל הקניות של אמא שלי מחכות אצל יעקב בתוך החנות בשני ארגזי פירות גדולים. כל שבוע. היא לוקחת ‏הביתה רק את "מה שלא יחזיק בחום וצריך למקרר, או כמה פירות שיהיה לילדים עד הערב". יעקב נפטר לפני ‏שנים, והיום הבן הגדול שלו מתחזק את הדוכן. בשוק הזה הכל עובר בירושה, ומי מתעסק? הוא זוכר אותי ‏מפעם, לא ממש מחבר, ואין לי חשק להסביר לו. אני כבר כמעט ולא קונה אצלו. ‏

אמא קנתה לי עגלה לשוק משובצת בצבע כחול וחום, כמו זו של פעם, רק של היום. די מביך להסתובב עם העגלה הזו, ממש לא אופנתי אם לא די ארכאי, אבל אני מרגיש שייך, כי ‏‏ממש אי אפשר להיות בשוק בלי עגלה של שוק. איך המוכרים יזהו שאני מקומי ולא יתקעו אותי עם המחירים? ‏‏העגלה, זו העגלה שמראה להם שאני מבין עניין.

מסתובב עם העגלה מהסמבוסק לכיוון העלים הירוקים והפטריות הטריות. זה ללא ספק הדוכן החביב עלי. ‏גודל כפול, מוגבה על פודיום, שני מוכרים ומוכרת אחת, תמיד היא ליד הפטריות. הפועל שחום העור, ייבוא ‏מוברח מאפריקה, משקה את העלים הירוקים בזרם חלש מצינור השקיה עם ראש מקלחת. הוא גם דואג למלא ‏את הדוכן בעלים שנגמרים. ‏

כל העלים במקום אחד. תמצאו את הבסיסיים של כוסברה-פטרוזיליה שמיר, דרך כרישה ובצל ירוק. חסות ‏בשלל צורות וגם בק צוי. עלים ירוקים לתה ובזיליקום ריחני להפליא. הגשם מהצינור מחזיק אותם רעננים עם ‏ריח של גשם, ריח טרי של עלים טריים. אני יוצא משם עם כל העלים שאני לא צריך ופטריות בשלושה טעמים. ‏המחיר קבוע, אז אין הפתעות. ‏

דוכן ירוקים. תמונה NRG

בשוק כל המחירים קבועים. החוקים די פשוטים להבנה. המחירים נקבעים כל בוקר במועצת השוק, ויש מחיר ‏מינימום לכל מוצר. ככל שהמחיר נמוך יותר, "הסחורה" פחות טרייה. החוק השני הלא כתוב הוא שאם אין ‏שלט קטן כתוב בגיר עם המחיר, הרי שהמחיר מאוד גבוה וצריך לשאול מראש. ‏

מהעלים הירוקים אני עולה מעלה ועוצר בדוכן המרכזי שבאמצע הרחוב, על ההצטלבות של המשני ‏והראשי. זהו דוכן תפוחי האדמה והבצל שלי. ממולו יש את החנות הענקית של הממתקים במשקל והפיצוחים. ‏כמה פעמים הבאתי את הילדים איתי לשוק, מהקטנה בעגלה עד הבכור שנבהל תמיד מהדגים הטריים והריח הלא ‏ססגוני שלהם. ‏החנות הזו כמו דיסנילנד לממתקים, ולצערי הם כבר מכירים את המיקום, אז אין לי דרכי הימלטות. קח ‏עשרים שקל ותקנה לך ולאחיות שלך מה שאתם רוצים. אבא, עשרים זה לא מספיק. נראה לך? זה לשלושתינו. ‏שלושה! הנה שלושים ואני כאן ממול בפירות. תבוא אלי, ואל תתעכב סתם. יצאתי בזול הפעם.‏

השוק עבר בינוי בשנים האחרונות, ויש לו תקרה חדשה, אבל עדיין רצפת אספלט מטונפת בשאריות של שוק, ‏כמו שיש בשוק ועשרות צינורות כיבוי לא יצליחו לנקות את השוק מהרצפה. פעם במרכז השוק, בילדותי, ‏במקום דוכן תפוחי האדמה, הייתה עגלה קניות גדולה כמו שהייתה לפיסטוק, מהבית של פיסטוק. המוכר היה ‏רומני עם מבטא כבד, המון ח' דגושה וארוכה עם סיומת של הא' ושומעים את האוויר יוצא, כמו לומר חוהנגרי, שכבר נפטר ממזמן. היו לו משקפיים ושפם וכרס גדולה. תמיד הלך במכנסיים חומות ‏וסנדלים. בעגלה הגדולה שלו היו ממתקים מצד אחד, ואני לעולם לא אשכח את המסטיקים העגולים שמגיעים ‏ארוזים בצינור פלסטיק ארוך, ביצים מצד אחר של העגלה, כמה כלי בית מלמעלה, עיתונים ישנים וקופסאות שימורים. ‏

השאלה התמידית בקניות בשוק היא כמה זה מספיק לשבוע הקרוב, כי אני קונה כמות לשבועיים. הירקות תמיד קלים ‏לקנייה. עגבניות קונים מה שיותר אדום, על אשכולות או שלא, וגם קופסת עגבניות שרי. כשיש עגבניות מזן ‏תמר, אז אני קונה לפי מכפלות של חמישה קילו, כי אלו העגבניות הכי טעימות שיש. מתוקות וקשות קצת ‏בביס. מעולות לאפייה על פוקצ'ה ריחנית או סתם לייבש בתנור. ‏

סלט עגבניות מצולם נפלא

סלט עגבניות טרי בשילוב של שני סוגים לפחות, בצל ירוק ופלפל חריף, כפית אריסה בפנים, חביתת ירק ‏וחלה של שישי, זו ארוחה משולמת לבוקר שאחרי הקניות מהשוק. הקניות שלי מתחלקות לפי הבישולים של ‏השבוע, מה אני אבשל ומתי, ומה אמא שלי תבשל אצלי במטבח, ביום שני הקבוע שלה. אני קונה גם לה, או נכון ‏יותר, אני קונה להה את מה שהיא אוהבת לבשל איתו עבורינו, כך שלמעשה אני קונה לנו.‏

מלפפונים קונים רק עם הפרחים הצהובים, כי זה מעיד שהם טריים. חצילים סגולים שחורים קונים בלאדי, ‏אלו שנראים כמו שמלמה נשית מפוארת, ואם אין אז רגילים. פלפלים וקישואים וכרובית גדולה לבנה ‏ומבושמת תסגור את הרשימה. יאללה, לפירות.‏

בשוק הזה את הפירות קונים בעיקר בקופסאות פלסטיק, עם תכולה של קילו וחצי. אני קונה פחות בדוכן ‏הקבוע שלי. משמאלו יש את הדוכן של הפירו האקזוטיים כמו פיטאיה, דרגון פרויט בשמו בשווקים ‏בינלאומיים, זה עם הקליפה הארגמנית והקוצים הירוקים, בשר פרי לבן משובץ נקודות שחורות זעירות כמו ‏עיניים של נמלים. ‏

בדוכן שלי, אני יוצא עמוס פירות העונה, ואין כמו עונת הקיץ לפירות משובחים בשלל צבעים, ונקטר טהור של ‏קיץ. שזיפים ואפרסקים, אדומים, צהובים, ירוקים וממש עוד מעט לבנים עם לב אדום כהה, מתוקים בדיוק ‏לפאי של סוף הקיץ. ענבים ירוקים ושחורים בלי גרעינים מתיישבים על גג העגלה, וכמעט סיימתי. אני לא אוהב ‏את הענבים המהונדסים של היום. אני אוהב את הזן הישן, זה הירוק עם הגרעינים, בעל האשכולות הגדולים עם ‏צלקות השמש על קליפת הענב ומתיקות אין קץ. שני מלוני ערבה כתומים נקשרים בשקית לעגלה שלי, ורק ‏אבטיח נשאר. ‏

אני לא יודע מה אני אמור לשמוע כשדופקים על אבטיח, וזה טקס שלעולם יראה מצחיק נורא. עדיף ‏לקחת אבטיח, לבצוע לשני לחיים גדולות, לטעום ולהחליט. אבטיחים של יולי הם הגדולים ביותר והמתוקים ‏ביותר. עשירים במים עם טעם של אבטיח. אני מעדיך את אלו עם הגרעינים. הילדים לא. הם מנצחים.‏

בדרך יציאה מהשוק, אחרי שאני מסיים עם האבטיח, יש עוד עצירה קטנה בתבליני סביון. ברחוב המקשר בין הראשי לפנימי. חנות תבלינים זעירה, שנראית כאילו יצאה מסרט בשנות העשרים. בעל החנות עומד בפתח ונראה זקן מתמיד. הוא טוחן תבלינים טריים וגולת הכותרת של החנות שלו זה קפה סביון, בשקית כסף מפוספסת. הקפה השחור שלעולם היה לנו בבית, במקרר, שם אמא שומרת את הקפה. אלי יודע לחקות ציוץ ציפורים כמו פיתום. ילדים תמיד מחפשים את הציפורים והוא נהנה מאוד לראות אותם מחפשים. שנים הוא רימה אותי עד שגיליתי את הסוד. הגעתי לביקור הממש לפני אחרון בפיצוחים של מישל, מוסד פיצוחים ‏מהמכובדים והוותיקים בפתח תקווה. הוא גדל מחנות אחת לשתיים צמודות. פיסטוקים גדולים עם מליחות ‏עדינה, קצת קשיו, שחורים ולבנים, אפונה חריפה, ובוטנים לא קלויים, כי בוטנים אני קולה לבד בבית. הריח ‏המשכר של קליית הבוטנים בשישי אחר הצהריים.‏

ליד מישל יש סמטה קטנה, ממש מעבר בין שני בתים לחצר אחורית גדולה, שם אני קונה פרחים. בחורף ‏נרקיסים. בדרך חזרה לחניה אני עובר שוב ליד העוף הצלוי. הפעם אני מתאפק, רק הפעם. בשבוע שעבר חזרתי ‏עם שניים כאלו מפורקים לאכילה, מלאי רוטב אדום ושמנוני של עוף וליד היו תפוחי האדמה.

עיתון, שכחתי עיתון.‏

תמונות וסיפור קצר מהשוק הגדול בבנגקוק

*****

יש לכם שוק ישראלי מועדף? שתפו וספרו על השוק בפתח תקווה

»

  1. סתיו אדם הגיב:

    אהבתי ….סוג של משהו מאד אישי …מאד …נוגע …מאד אינטימי ….תודה

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    זיו, הזכרת לי… איזו נוסטלגיה, אני מתגעגעת.
    JUDE

  3. היי זיו . אין כמו ללכת לשוק . וחוץ מזה – אין על עגלת שוק.
    אוהבת לקרוא את הפוסטים שלך .
    מתה על עוף בגריל. יאמי

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    לפי הפוסט אתה בהחלט מכיר את החנויות הטובות ביותר .כתבה מעניינת שמחתי לקרא תודה

מה דעתכם?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s