התחושה של מצב הבית מהעבר השני של העולם

"תרצה מיץ תפוזים או מים?"

יש לימונענע, אני שואל? אחרי הכל אני במטוס, שורה 10. שיתאמצו בשבילי, קצת. לא ביקשתי סחוט טרי. הנה היא חוזרת, הלימונענע מגיע. רגע, יש לי טלפון, הניחי נא במטותא כוסי במסעד הכיסא שלידי? (לא אמרתי מסעד כיסא).

כן אהובתי היקרה, אני עונה לשיחה של האחת, מה שלומך עכשיו? התגעגעתי, טוב שהתקשרת! לא יכולתי לסבול את המחשבה על ההמתנה הארוכה עד שנדבר שוב. טוב, תפסתם אותי שוב, לא אמרתי את זה, הרי לא נפרדנו לפני 8 דק'? יצא לי משהו יותר בכיוון של "מה קרה?!!!", הרי קבענו לדבר בעוד 11 שעות אחרי הנחיתה.

"גנבו את האוטו!!" היא מפציצה (סיפור אמיתי!).

תרדי למטה לחנייה ותתקשרי אלי שוב, ותגידי לי מתוך החנייה שאין אוטו. [בחלל הבואינג 767-300 צרפתי מיושן של אלעל נשמעת הקריאה "נא לסגור טלפונים בלה בלה בלה עוד מעט ממריאים"].

היא חוזרת אלי, "אני בחנייה ואין אוטו". היא אשכרה הלכה לשם. טוב, מה אני יכול לעשות עכשיו? אנחנו על המסלול לפני המראה! (רגע, כבר סוגר! אני מזדעק לדיילת. גנבו לנו את האוטו, אני עם אישתי על הקו!!). תתקשרי למשטרה ולאבא שלי. נדבר עוד חצי יום. יאללה ביי. סגרתי, כי הטייס כבר אמר שאסור.

אני מניח כי חצי יום של קללות עסיסיות נחסכו ממני. במיוחד בשעה – שעתיים הראשונות אחרי שגנבו את האוטו מהחנייה.

ככה זה החוק היבש והמוכח, האח של מרפי בנזונה שמגיע כמו שעון שוייצרי מעשה ידי אומן, וקובע כי ברגע שאחד כלשהוא טס לחו"ל בלעדי זוגתו עד שהמוות יפריד בינם, הבית מתפרק לגורמים ראשוניים, וכל צרות העולם שדחית "לשבוע הבא", מתקיימות בו ברגע של אותו שבוע נתון בעסקים ופלז'ר, בחו"ל שלך, רחוק מהבית.

זה קורה כמו לידתו של חור שחור ברגע הקליק של חגורת הנוסע, שנפער בחלל הסלון ושואב פנימה את כל מכשירי החשמל בתוך הבית, בגבולות גיזרה של דוד מים, מצבר, גינה, צינורות, ארון חשמל, בלוני גז, הצפה בסלון, ביוב, נמלים, אורתופדיה כי הבכור נפל וצריך צילום באמצע הלילה, והכי גרוע זה השילוב הקטלני של אינטרנט וטלוויזיה. אין לה מושג קלוש מה עושים כשאין אינטרנט, או הממיר יצא לחופשה נפשית, מרצון.וכשאין בבית אינטרנט, אוהוהואוהו תגידו שלום לדמי הכיס היומיים שלכם בחו"ל, הלך המסאז' המפנק בבנגקוק או הערב דינר במקדולנדס במקום פיטר לוגר בניו יורק, כי כל הכסף מוקדש לשיחות המתנה לשירות לקוחות של האינטרנט.

החוק הזה הוא רק באשמתה היחידה, ואני עומד מאחורי הדברים האלו. אשמתה. היחידה והבלעדית (הוספתי דרמה כי אתם יודעים מה קורה עכשיו). כשאני בבית, חצי מבעיות התחזוקה מגיעות אלי כי אני נתקל בהן, עושה פריוריטי לבעיות, קרי מה שהיא רואה פיזית וסובלת ממנו ישירות, אני מתקן עכשיו, כל השאר זה בכלל לא בעיה, בטח שלא בעיה שלי. החצי השני אלו בעיות שהיא מגלה בעצמה או דרך המתלוננים הקבועים, ורק מעבירה אלי, בפקודה לתקן. הכל אצלי מקבל פריוריטי אוטומטי של מחר, ממש כמו שרס"מ כָּלֵב (כמו כָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה שם של רס"מ אמיתי) לימד אותי ש"כל בקשה ישר שים במגירה, אם זה חשוב, יבואו לבקש שוב, ובבקשה השנייה, תתייחס".

בכלל כל הבעיות שהיא מוצאת היא רק מדמיינת וממציאה. הידית של הדלת לשירותים עובדת מצוין ושתפסיק למשוך אותה. היא יכולה לקבל קורס בתפעול ידית דלת, אם צריך. נגמרו הבטריות, עכשיו מאוחר. הניאגרה לא נוזלת, ככה המים מתמלאים, עם רעש. הממיר עובד מצוין, למה רק אצלך לא?! אין סיסמה חדשה לאינטרנט (ולימדתי אותך להתחבר לשכנים במקרה חירום), הכל עובד בסדר, ואל תורידי שירים, יש בהם וירוסים. האייפד נטען יופי, הנה 100%. למה אצלי זה מצליח? הפן שלך מקצר את החשמל, בגלל זה החשמל קופץ בבית. כבר דיברנו על זה, ואני לא מכוון את השעונים של המקרר, המיקרו והתמי 4, שוב. תלמדי את.

זה סוג של עונש כשחוצים את מפתן הדיוטי פרי. כל הבעיות שהיא לא מודעת להן, אלו שאני מתקן ומונע ממנה לראות את הדרך, רק את התוצאה, לא נחשבות אצלה. אני מספר לה, כמעט כל דבר, כי יש דברים שאין לי חשק להסביר, לא בגלל שהיא לא תבין, כי זה מיותר. לגברים אין צורך להסביר הכל, התוצאה חשובה, "ולא צריך לדבר על זה".

אני לא בורח מההסברים של איך תיקנתי את המנורה בפינת אוכל. עובד, תעזבי. עובד. תתרכזי בתוצאה. גם שתגיד תודה. החיים שלה נינוחים וחפים מבעיות קרדינליות, כי אני בוב הבנאי. אז לא קדחתי מדף חדש, לא צריך, כי את במילא רק תאספי עליו עוד תיקים במקום לזרוק. אז מה? בגלל זה "הוא לא עושה כלום בבית?". עכשיו תלמדי, אני בחו"ל וככה זה קורה כל יום, כל שבוע. התיקונים עלייך. תעריכי.

ויש את הסיבה השנייה, זו שמרפי מתעלל בי ונקרי מצחוק, כי אני הרי יודע שזה מה שיקרה, ברגע הכי לא רצוי ולא מצוי, יודע ולא לומד. כל הפריוריטי הנמוך, זה שאני מתעלם ממנו, מהבקשה השנייה במגירה של כָּלֵב, עובר להיות פריוריטי אולטרא גבוה, סופרב של בעיות. פתאום, לאחר שנים שכאילו והמתינו לי בפינה בשקט ואמרו לי "חכה חכה, נראה לך מה זה פריוריטי נמוך, עלינו אח שלנו, עוד נתנקם על הזלזול", הן קמו לתחייה, וכולן קמו בבת אחת. סרט של זומבים. אני טוען להגנתי כי הן מתחת לאבק, ואני לא ממש מודע להן, כי אני שוכח את מה שאני מתעלם ממנו.

חזרתי! מי בא לאבא?, הנה מתנות. אני מודיע לכולם, וקורץ לאחת.

"סקס יש בראש שלך?! בילית בחו"ל שבועיים!! אני גמורה מעייפות. קח סבון ועזוב אותי בשקט. כל הבית והילדים עליך לשבוע ימים, ואף מילה, אחרת רבעונית אתה לא מקבל".

אז אל תפריעו לי עכשיו, אני מכוון את השעונים.

ככה אני מדמיין שהיא תקבל אותי בחזרה מהטיסה

הפרק הקודם

תמונה מכאן

*****

מזדהים? שתפו עם החצי בפייסבוק שיבין או תבין כמה קשה…….

»

  1. jenny הגיב:

    ברור שככה מקבלים את "אב הבית" בחזרתו מסיבוב בדיוטי פרי, לא היה לי ספק…אני מתרגלת את זה כל פעם 🙂
    האמת שלגמרי נכון שהכל מתקלקל ברגע שהתיקונצ'יק לא בבית – זה חוק מוכר.

מה דעתכם?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s