פרדס ישראלי. נוף ילדותי

אתמול אחותי האמצעית לקחה אותי לכותל לשים פתק. אותי. לכותל. זה שאין לו אמונה. היא ישבה לי על הצוואר. נסענו עם הילדים הגדולים, והגיע הזמן שתדע לנהוג בנתיב שהוא לא השמאלי. הכריחה אותי לכתוב פתק, ממש לכתוב. הבאתי מודפס והוספתי שלוש מילים. שלא תגיד שלא כתבתי. הייתה שבת יפה, ואחלה טיול. הכותל לא ממש מעניין אותי בנושאי אמונה אלוהית. אני אשם שנסענו לשם.

אמרתי לה שזה השבוע האחרון שלי עלי אדמות. ביום שבת הבא אני הולך לישון ומי יודע אם אקום בבוקר (לא אני המצאתי את זה, יש אפילו תפילה). מין סוג של הרגשה עם חזון, חצי חלום, כמו שאתם חושבים על מישהו שלא התקשר הרבה זמן ובדיוק הוא מתקשר. סוג של תחושה סופית. זה למה אני אשם. בגלל החזון לקחה אותי לכותל.

הבוקר שקשקתי על פסי הרכבת בדרכי למשרד ברחובות. הרכבת נוסעת מאחורי קו המתאר האחרון של הפרברים העירוניים, איפה שאתם לא מגיעים בלי ציוד כבד של 4X4. בהיתי ארוכות בכל הירוק שמשתקף מקו הרכבת, צהוב ואדום בפריחה חורפית. שדות של חרציות וכל מיני ירוקים אחרים עם שמות נפלאים כמו מקור החסידה והמון חוביזה. גדרות ישנים וחלודים, על כלונסאות ושני חוטי תיל, שהיו פעם מתוחים למשעי. יש כבשים, והרבה סוסים. בשדות האחוריים של לוד יש אפילו חמורים.

עצי ברוש גבוהים ומחודדים, פרדסים מטופחים, פרדסים חדשים, ופרדסים טעימים וישנים שלא ראו יד פרדסן שנים ארוכות. עצי הדר עם מנוקדים כתום עם שיחי בר בין השבילים, ואפילו כאלו שצמח מטפס ומתעלק מכסה אותם, ועץ התפוז הפך להיות כדור עגול עם פרחים סגולים. השמים התקדרו לריח של חורף, עם צינה קרירה בכל שאיפה. כיף, מוי כיף בחורף. סגרירי שמתאים לי לשבוע האחרון.

אז בראשון הבא אני בן 40, כן הראשון שאחרי השבת שבא אני הולך לישון וזה שמתקשר פעם בשנה. את הפוסט על היום הזה אני כבר כותב חודשיים. פוסט קשה עבורי. חושפני מדי, והחלטתי לצנזר. או שלא, הדיונים עם עצמי נמצאים בהילוך גבוה. את השבוע הזה אני חוגג כל יום כיום האחרון בחצי הראשון של החיים. חצי, כן. לא אגיע לגיל 120 בלי תרופות מיוחדות. שעדיין לא המציאו, גם לא בשבטים האבודים של האמזונס.

מחר ברצלונה. תגידו שזה לא אחלה מקום לחגיגות שוות של היום האחרון בשבוע האחרון של החצי הראשון. יש שם תפוזי דם 🙂

קליק לחזרה לעמוד הראשי בבלוג

*****

שיתוף יוצר תודעה 🙂 הרישום במייל חינמי לגמרי, ככה לא תפספסו…

»

  1. מיכה הגיב:

    מזל טוב , הצטרפת למועדון – כבר חיממתי את הכסא בשבילך.
    מתי אנחנו נפגשים לבירה בדאבלין? 😉

  2. אחותך (הגדולה) הגיב:

    אחד. אני נוהדת מצויין בצד השמאלי ולוקחת אותך בסיבוב!!!
    שתיים. לא מצחיק אותי כל הפרידה הזו וההומור השחור הזה כי בגללך אני אחזור לכסוס ציפורניים לאחר 5 שנים של גמילה קשה (ולא מגיע לי )
    שלוש. תזהר ממני כי אמא קראה את הפוסט!
    ארבע- אתה דפוק!

    • זיו הגיב:

      את לא מכירה את הביטוי "בלי לערב הורים!!!!"??? מרשעת!!!

      והומור שחור זה ז'אנר מקובל. תתמודדי. אני שחור. עם הומור.

  3. מ. הגיב:

    מה עובר עליך? החיים מתחילים רק ב- 40!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
    ברצלונה נהדרת לך.. תעשה חיים

מה דעתכם?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s