צפוי לבטח. רצוי? נדוש!

פעם אחת פומבית ולתמיד – בחג האהבה.

חג האהבה שאת כל כך אוהבת,

זה לא יום האישה הנאהבת.

זה חג האהבה, אהבה אישית, אהבה הדדית,

גם אותי צריכים לאהוב,

כמו שסקס זה בין שני אנשים, ככה אהבה.

אין לי כוח לסקס עם עצמי.

אני לא צריך לשלוח פרחים בחג האהבה.

אני לא צריך לקנות שוקולד בוולנטיין דיי.

אני לא צריך להיות רומנטי בטו באב.

אני לא צריך לשלוח לך לעבודה שכולן תיראנה, כי כולן קיבלו.

אני לא צריך לתכנן לנו משהו לחג האהבה.

אני לא צריך לחגוג את חג האהבה.

אני לא צריך חג אהבה.

אם את רוצה חג האהבה, תעשי.

שלחי לי פרחים,

תענגי אותי עם שוקולד,

תהממי אותי עם ארוחה רומנטית פרי בישולייך רק לשנינו,

תעלימי את הילדים ממני לערב אחד שקט,

תשכבי עירומה כל הלילה, בחדר זול במלון לשנינו ובאמצע השבוע.

תעשי אהבה. לא צריך לקנות.

ולמה צריך את חג האהבה הזה?

אני אוהב כל שעה, כל יום.

אפילו שאני כועס אני אוהב.

אפילו שאני שותק אני אוהב.

אפילו שאני, אני אוהב.

כל רגע.

לא צריך חג בשביל לאהוב.

לא צריך לקנות.

לא חוגגים את חג "הבנזוג הכספומט".

התחלת לעבוד בחו"ל,

אני עם הילדים בבית. שלושה.

זו לא אהבה?

אז לא קניתי פרחים ושוקולד. אז לא.

….

אגב, דווקא חג המזקירה זה אמיתי.

איך נראה הסט? שווה קנייה לחג האהבה או להחליף צבע?


*****

קליק על האייקון פייסבוק וזה אצלכם לכל החברים! הרישום במייל חינמי לגמרי, ככה לא תפספסו…

מה דעתכם?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s