אני מטייל לי בניכר. עבודה שיגרתית. קר כאן, ערפל כבד, ומחכים לשלג הראשון. אוכל מקומי מהמגעילים שיש. כמה ימים ארוכים ולילות קצרים ללא שינה רבה הביאו אותי לקרוא לעומק את אתרי החדשות של ישראל. מסקנה ראשונה: האינטרנט זו מדינה ממש משעממת, האתרים לא שווים את הקליקים, המקום בו השעמום מת משעמום. עיירות הפורומים עוד יותר משעממות מהנידחות שבשכונה של לורה אינגלס. החדשות משעממות בריבוע וגרוע מכך דיכאוניות לעילא ולהפליאה. הכתבים בדיכאון, משני צידי המתרס. תכלס, מצ'עמם. הציעמום הביא לי את ההארה הזו, או שחלמתי על זה. בכל מקרה לא ישני טוב. הגעתי למסקנה נוספת, שונה, כ ממש נמאס לי מהמצב הזה של החיים שלי, במדינת ישראל. אני חיי כבר עשרים שנה לפחות ללא שינוי. אולי זה סיכום מקדים לחגיגות גיל הארבעים שלי, או הדרך לסיכום שליש הדרך, אבל בעשרים שנה באחרונות כלום למעשה לא השתנה. אנחנו חיים תחת מעטה כבד של חרא קפוא.

דברי ימי הביניים של תולדות העולם נקראים גם Dark Ages. אין ממש הסכמה על ההתחלה או הסיום המדויק, אבל נניח כי עברו אלף או יותר שנים של תקופה חשוכה תודות לנצרות ולאיסלאם. "הפיצו את הדת", זה יופי של שם לרצח של עמים ותרבויות. צדו מכשפות, אשכרה אמרו שיש מכשפות. בכל התקופה האבודה הזו העולם נסוג ונמוג. לא ראה שינוי מדעי או התפתחות מדינית וחברתית, אפילו לא אחת. כאנושות, היינו קפואים. איפה היינו היום אם לא היו נעלמים להם ככה אלף שנים של שנאה בגלל דת?

אומנות שמשקפת מציאות? מדה מרקר קפה

אז ככה מרגיש לי, שהחרא מסביבנו קפוא. אם תתבוננו לעמוק, מה תוכלו להגיד על מדינת ישראל שבה אתם חיים? היום טוב יותר ממה שהיה כאן לפני עשרים-שלושים-ארבעים שנה? מה השתנה בחיים שלנו לטובה, דגש לטובה, בעשרים השנים האחרונות? לאן התקדמנו כחברה סולידרית? לאן הגענו כעם שעדיין נלחם על חירותו? אנחנו נלחמים על חירותינו אל נגד העולם או פנימה כלפי עצמינו? האם המשכנו את מסורת האבות והאימהות, ואנחנו באמת אור לגויים, או שהגויים כבשו את הארץ? אנחנו חיים בחברה בטוחה יותר? השכלנו לגדל כאן דור חדש של מדענים מהוללים, לכבוש את החלל, לבנות תשתיות שאין להן אח ורע בעולם? מה עשינו בשנים האחרונות שנוכל להגיד, הנה, הצלחנו, הגענו לכאן בזכות בגאווה, לא בחסד. מה?

תגידו לי שקלטנו מיליון עולים חדשים במדינה שאין לה את היכולת, עשינו שלום כפול, מדליות אולימפיות, חמישה זוכי פרסי נובל ממדעים, פינינו את לבנון ואת עזה, מצאנו בקיץ האחרון את האופי האזרחי סולידרי שנעלם ממזמן. גאווה ישראלית מצטברת, שקראתי עליה בכל מיני מקומות ופוסטים ברשת. תהיו גאים, אני לא ממש. הבאנו לכאן פשיעה רוסית קשה בלי היכולת להתמודד איתה, והמשטרה רק מתדרדרת מיום ליום. אין לה את רוח הפיקוד, את השר האמיץ, שירימו אותה למלחמה במציאות האלימה של חיינו. עדיין חיים אנחנו על חרבנו, כי זה צורך פוליטי לשרידות של שרים וראשי ממשלות, לא השכלנו לנצל את השלום לבנות את השקט. בנינו אויבים, כן, אנחנו בנינו אויבים, כי רק לנו הכוח לבנות חברים, ולא עשינו.

לא זכינו בנובל, ממש לא האומה זכתה, זכו אצלנו חמישה בודדים, והם זכו על מחקרים שהתחילו בתקופה שקידשנו את ההשכלה, והיום מה? אנחנו מקדשים את ההשכלה החרדית, הבורה, הטיפשה, המתעלקת. השכלה שמגדלת דור שלעולם לא יצמיח הוגי דעות, אלא רק פרזיטים מומחים, עובדי אלילים עם זכויות יתר, והם יהיו הרוב בעוד 13 שנה, מגוחך בעיני שהם אפילו לא יהודים, אין קשר בינם לבין היהדות. הם ממציאים חוקים והלכות למען שרידות העריץ. מבט חטוף על מערכת החינוך מאז ימי שרת החינוך לימור לבנת, זו שאין לה תעודת בגרות, וסיימה 11 שנות לימוד בתיכון (רק בישראל), תלמד כי ההשכלה של ילדי וילדכם אינה תהיה כמו ההשכלה שלי ושל הורי. הכבוד לחינוך, העברת הידע, פיתוח הדור, ההצלחה, המצוינות, פגה. בית הספר היה בית חרושת לציונים, וכאשר הדור התחיל לזלזל הפסיקו עם הציונים, הבגרויות הפכו קלות מדי, מפוזרות לאורך שנים, פחות חומר נדרש. הכל למען הציון המשוקלל של השר התורן.

עשינו שלום, ומצבינו הבינלאומי רע משהיה אי פעם. היום באו"ם לא היו מצביעים עבור הקמת מדינת ישראל. אנחנו לא מצליחים להראות לעולם את הטוב שיש כאן, כי אנחנו מושיבים את השגרירים על כיסאות נמוכים. הגאווה הלאומית שבנו, אוהבת להשפיל מגבוהה את החברים שלה, שהיו לה. בחרנו בתרבות שלטון קיצונית, פאשיסטית, שונאת אדם שמקדשת את החרב והמלחמה מול מי שאינו חושב כמוה. שלטון שמעביר חוקים שמוחקים את הזכות הבסיסית שלי כאדם להיות חופשי לדעותיי, חוקים שמנוסחים כך שגורמים לי לפחד על כל מילה שאני כותב. כן, זה בישראל, לא בסין או איראן או פקיסטן, מהן למדו חברי הכנסת הרוסים. תרבות של סטאלין ופוטין חברה לשלטון שלנו, והם מקימים את אמא רוסיה בישראל. שלטון הפחד חי ובועט, ודרך החוקים והשינויים באכיפת החוק, עכשיו המשטרה ובתי המשפט שייכים להם. זו רק ההתחלה, ואפילו שאמרתי כבר קודם, לא מעט חזרו על ההשוואה ל-1933.

ואז הגיע הפייסבוק. אמריקאי, טיפש וריקני אפילו שאני מכור (זול מסגריות, עדיין עדיף וויסקי). ואז התעוררנו חברתית, מצאנו את הסולידריות החבויה, זו שבנתה את המדינה והצמיחה את איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא, מנהיגים שהנהיגו, ומאות אלפים יצאו להפגין שבתות אחרי שבתות נגד הממשלה. חשבנו שיש תקווה. והממשלה מנותקת. לא רואה ולא שומעת. עשתה לנו ועדה, וההבטחות התמוססו בחרא של מיסי חיינו. נכשלנו. במקביל הגיעו הטוקבקים שמממן לכאורה (בלי זדון) ראש הממשלה נגד העם, ועיתונאים ימניים שצועקים על תקשורת שמאלנית, שוכחים להסתכל לצדדים ולראות שהם כבר הרוב, והשמאל כבר כותב פחות. ואז הגיעה ההארה.

האם אנחנו נמצאים עכשיו בימי הביניים של תולדות עם ישראל? ימי הביניים בהם לא הייתה התקדמות בתחום אחד בלבד לטובת החברה והעם אלא רק צעדים ענקיים לאחור? מלוכות ערב הרצחניות שמסביבנו קרסו לתוך עצמם, והעם רוצה חופש, רווחה, להיות אזרח, להתקדם, לצמוח. ואנחנו הרי רק לפני ימים ספורים ראינו איך רוצחים ראש ממשלה, ויורשים את השילטון, בלי כח, עם דרכונים זרים. אנחנו בדרך להיות כדיקטטורות המלוכניות שנופלות לידינו. הולכים אחורה, הרבה מדי אחורה. וההארה המזוקקת שלי אומרת שאולי אני זה הטועה? אולי בכלל זו למעשה ארץ ישראל, מדינת ישראל, אולי אני זה המיעוט הלא רצוי? אולי עכשיו האמת החברתית מתעוררת ואומרת לי שאני טועה, טעיתי? אולי מדינת הלכה, עם גדודי עבדים שהוגדרו כשמאלנים, משלמי מיסים מטורפים, זה אופי המדינה שמבקשים היום הימניים והחרדים? אולי זה מה שרוצים כל העולים הרוסים שמצביעים דא ליברמן, כי הוא יכול לנצח את הערבים עם עברו המפואר של כמה חודשים בצבא, כאפסנאי? אני זה הטועה? כאן אני רוצה לחיות כאני שאני או להצטרף לרוב?

***

כן. כאן, בארץ ישראל. מדינת ישראל תשתנה. מצע המפלגה שלי יפורסם בקרוב. אחד מיני רבים אני מניח, אולי מישהו יאמץ רעיון או שניים מתוכו.

***

נשיא ליכודניק, נבחר מהליכוד, על ידי הליכוד, הראשון, המזרחי, הולך לכלא אחרי הרשעה בשני מעשי אונס. אַשְׁרֵי הַמַּאֲמִין (בִּטּוּי שֶׁל תִּקְוָה הַמְּהוּלָה בְּסַפְקָנוּת, אבן שושן).

*****

הארות והערות, סיפורים, פידבקים, טוקבקים, יתקבלו בשמחה ואף יפורסמו. אשמח אם תרשמו כמנויים, וספרו לחברים…

מה דעתכם?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s