עדיין לא ניסינו
קשה לכתוב את הכותרת, ממש להיות פסימיסט, לאבד תקווה, אבל כולנו יודעים שהמחאה נכשלה. נ-כ-ש-ל-ה. המחאה נכשלה כי במקום להיות עסוקים במחאה ומטרותיה, כולם עוסקים במריבה שקיימת או שלא בין דמות קרטון ליף אחת שחרגה מגבולותיה, לבין בייבי פוליטיקאי וואנבי ליכודניק אחד, שנתפס מנסה לנאום בעד ונגד הביבי שלו בליכוד, בו זמנית. המחאה נכשלה כי דפני, כי שמולי, כי שניהם לא. היא נכשלה כי אנחנו פאסיביים, כי נחמדים, כי מתורבתים. כי הממשלה לא מ-פ-ח-ד-י-ם.
המחאה נכשלה כי ביבי כבר לא בפאניקה, וכשהוא נינוח, יש לו זמן לדוברים של שרה, ואז כל העולם יכול לחכות בשקט, מה שנקרא, תזדיינו, בשקט. הייתה מסיבת עיתונאים בשיא הלחץ והפאניקה הביביאית המפורסמת, זו שכולם מעידים עליה, ולאחריה קמה וועדת טרכטנברג לכסת"ח מתקדם, ושימון כסא המלך ביביהו הראשון' לעוד קדנציות רבות. מסקנות טרכטנברג התקבלו לפני שהוועדה קמה, ולכן אין לחץ ליישם, כי מי באמת מתכוון ליישם את מה שלא ישים, ובעיקר את מה שלא ישנה כלום? הרי עשינו מסיבת עיתונאים, אפשר לנוח עוד ארבע שנים.
המחאה נכשלה, כי אלו שאמורים להרגיש אותה, לראות אותה, להקשיב לה להפנים אותה, ללמוד ממנה, לייצר ממנה ולענות לדרישות העם בגו זקוף מה כן ניתן לעשות עכשיו, מה בעתיד ומה לא ניתן, כל אלו שבממשלה, בכנסת, באופוזיציה, לא רוצים, לא יכולים, אין להם חשק לעבוד. אנחנו מפריעים לקייטנת ישראל שלהם, במימון יקר להחריד עם עוזרים ולשכות, במשך ארבע שנים. ממונם מובטח, למה להתאמץ??! הרי המחאה נכשלה כי הם עוד שם, כיסאם לא מתנדנד, הבחירות עדיין לא בפתח. אלו שהיו צריכים להוביל את המחאה ולשנות, חזרו להתעלם, חזרו לעשות כלום, בעיקר מנהיגת האופוזיציה הגרועה בתולדות ישראל (גב' ליבני), כולם שותקים, כי חזר להיות להם נוח. המחאה הערב נכשלה כי היא התפרקה מהר מדי, טרכטנברג פירק אותה, לא נעים לומר. טרכטנברג הצליח במשימה היחידה שהייתה לו.
המחאה נכשלה כי המחאה לא סימנה מטרה, בכוונה תחילה כנראה. המטרה פגעה בשאיפות של שמולי להיות ח"כ מהליכוד. המטרה בכל מחאה היא השליט, אפילו גלעד היה המטרה והצליח אחרי חמש שנים. הוא לא במקרה הזה. השליט הוא ראש הממשלה. אני אחזור על זה כמה שיידרש עד שתעבירו את המסר לטיפשים שמצביעים לו. לקבוע דרישות של מחאה מבלי לסמן מטרה ברורה מסביב לאיש שצריך לענות לדרישות האלו, כאילו ויצאנו רק למופע קצרצר של ארצי וריטה בתל אביב. הפחד הבלתי מוסבר הזה מלומר באופן ברור את המסר שקושר באופן בלתי משתמע בין ביבי-ליכוד-קלפי-מחאה, כי ביבי, ראש הממשלה הלא נבחר של ישראל, צריך לספק פתרונות, ואם לא, לא יצביעו לליכוד ולו, לא עבר במחאה, ולא עבר לממשלה. בגלל זה המחאה נכשלה, כי שוב נוח להם מדי שם למעלה. מנדט אחד לא ירד לליכוד, והוא אחראי למצב שלנו מאז 1996, כי הוא היה מרבית הזמן בשלטון ולא שינה דבר. זה כישלונה המהדהד של המחאה. הפוליטיקאים כבר לא מפחדים.
המחאה נכשלה כי שטייניץ התראיין באון, בסופ"ש למעריב, אראל סג"ל ויהודה שרוני. ראיון פרווה, מתחנחן, מיותר, נטול כל נפח עיתונאי, בלי שאלות נוקבות או ממש לעמת אותו עם המציאות הקשה שהוא יצר והובילה ללידתה של המחאה החברתית הגדולה ביותר בישראל מאז תקומתה. דבר אחד אפשר ללמוד מהמחאה, שטייניץ הוא קיסר בעיני עצמו. אין טוב ממנו, והוא מלך העולם של שרי הכלכלה. בלעדיו היינו אבודים, כי זה רק הוא והוא והוא. הוא לא סופר את העם ממטר, בטח שלא את המחאה שמצטיירת כמשהו נערי, שובבי, קיצי שכזה, כמו טורניר מטקות בחוף הים, והוא שופט הכבוד.
המחאה נכשלה כי הממשלה ממשיכה להעלות מחירים ולא עוצרת לרגע. מה השגנו בקיץ, מה קיבלנו מטרכטנברג אם המיסים ממשיכים לעלות, והמחירים לא יורדים? למה היישום היחידי שטרכטנברג הצליח להשיג זה העלאת מס יחידים ומה חברות? מחירי החשמל עולים למרות שגז ממצרים זורם לישראל! מה הרווחנו אם קיבלו לשלם יותר? מה?!?!!
אני לא מאמין שהמחאה תחזור לקרום עור וגידים. אולי היא באמת תצליח בעוד חודשים רבים, אבל בטח לא כמו שהיה, ובטח שלא כמו שמתוכנן לה. המחאה בלי האוהלים הפעם, לא ממש קיימת. המחאה צריכה שינוי כיוון דחוף. תל אביב לעד תהיה מנותקת מירושלים. המחאה צריכה לעבור לירושלים, מול הכנסת, בבוקר של יום ראשון, כל יום ראשון. מאה אלף ישראלים לפחות מול הכנסת בראשון בבוקר בזמן ישיבת הממשלה. כל אחד ייקח לו יום חופש אחד כל חודשיים ויגיע להפגין ביום ראשון. זה פשוט. המחאה צריכה אולי להיות אלימה. באלימות החרדים השיגו הכל. באלימות המתנחלים מקבלים הכל. אלימות עדיין לא ניסינו, ואולי בגלל זה לא קיבלנו כלום. אלימות של סגירת כבישי גישה לכנסת, לממשלה, לדוגמה. שיבוש סדרי החיים השלטוניים התקינים, דרישה בלתי מתפשרת לראות שרים כושלים משלמים בכיסאם. כן, מפוטרים לאלתר. נחלום על ראש הממשלה שמשלם על כישלונותיו, נחלום להיות ככל העמים. ביבי הוא לא מזן המנהיגים שיכולים לבצע, כי הוא מנהיג. הוא יכול לבצע כשהוא מפחד.
עד אשר לא נראה את הפוליטיקאים הרדודים שלנו מפחדים מאיבוד הכסא והשררה, כלום לא ישתנה. הפחד מאובדן הכוח מניע אותם, ואת זה המחאה לא השיגה. יחסי הכוחות בין העבודה לקדימה, לא ישנו דבר אם המפלגה השלטת תנצח שוב. בפוליטיקה שלנו כל העקרונות נמסים ונעלמים ברגע שהתוכעס פוגש את כסא עור הצבי. מישהו זוכר את ההבטחות של ליברמן לפני הבחירות?!
*** קליק על גוגל+ או פייסבוק שתף ***
הארות והערות, סיפורים, פידבקים, טוקבקים, יתקבלו בשמחה ואף יפורסמו. אשמח אם תרשמו כמנויים, וספרו לחברים…
Related articles
- טיול קצר בגראנד בזאר, איסנטנבול (colaholic1972.wordpress.com)
- בנאום חיי אמרתי לא לאובמה! (colaholic1972.wordpress.com)
- תוכנית החלל הישראלית!!! פנטזיה סודית… (colaholic1972.wordpress.com)
- Huge economic protest rocks Tel Aviv (worldblog.msnbc.msn.com)
- Israel Protests: 450,000 Hit The Streets In Country's Largest Demonstrations (PHOTOS) (huffingtonpost.com)
- Israeli PM promises to cut cost of living after massive protest – Irish Times (news.google.com)
אני נגד. ככה. הבלוג של זיו. 
ההפגנות דועכות, וכנראה שיגמרו בקרוב. הנה, כולם באים בדרישות אל מנהיגי המהפכה — תקימו מפלגה, אל תקימו מפלגה, תמשיכו עם ההפגנות, אל תמשיכו עם ההפגנות, תהיו יותר שמאלנים, פחות שמאלנים, וכן הלאה והלאה. כל הדרישות כולם מתבססות על ההנחה, שהייתה לתנועת ההמונים הזו עד כה הנהגה. במילים אחרות, שישנה ממשלה למחאה הצהובה. אבל האם באמת? האם יש בה ייצוג? היררכיה פוליטית? לא לדעתי. היה כאן בלבול גדול. דברים חדשים צצו בחיינו, והתבלבלנו. מאחורי כל ההזיות יש אמת מאוד פשוטה: רק אנחנו הנענו את עצמנו. פעלנו קולקטיבית, אבל כמעט ללא הדרכה. זה היינו אנחנו שכתבנו והפגנו וישבנו וצעקנו וחשבנו והרגשנו… אנחנו, לא ליף ולא ביבי. כל אחד מאתנו לחוד וכולנו ביחד. בגלל זה 'המחאה' לא יכולה 'להכשל' כי 'היא' 'לא הציבה מטרות'. אם אנחנו הצבנו מטרות, והמטרות עדיין עומדות בפנינו כראויות, אנחנו צריכים להמשיך ולהאבק על מנת להשיג אותן. עיזבו את ליף. עיזבו את שמולי. גם אם לא נפגש בכיכר, עדיין לפחות חצי מיליון מאיתנו קיימים, עובדים או מובטלים; עדיין משלמים מיסים, צורכים מזון, משלמים על דיור, ובכללי — נאבקים על חיים טובים.
המחאה נכשלה כי אין לה הנהגה ואין לה מטרות. אי אפשר למות לעד ללא הנהגה, ללא מוביל דרך, ללא מטרה. מה מטרות המחאה? למי הן מופנות? מה יקרה אם לא יקבלו את דרישותינו? מהן דרישותינו? כתבתי על זה הרבה, ליף ושמולי הם לא הנושא.
חבל שאתה לא מנסה כלל להחליף דיסקט. אתה מחפש מנהיגים כשאין בהם צורך. הכוח הפוליטי חזר אליך — אתה הריבון. אבל אתה מתנער מין האחריות, מנפנף אותה כמו קשקשים, ומתרוצץ בחיפוש אחר מנהיג. שמע: לא יהיה מנהיג, לא צריך מנהיג, ואם יהיה מנהיג, אז גם הוא יבגוד בך, כפי שבגדו בך שאר המנהיגים.
אתה יכול להסביר לי איך הכוח חזר אלי בשיטת הממשל הקיימת בישראל???????