ממקום הישיבה שלי, ממש במקרה. וואלה, צילום: נמרוד סונדרס

נפלתי עם ההמונים, שברתי מוסכמות מוצהרות. שחררתי. הגעתי למזנון של אייל שני, אחרי שנשבעתי שאצלו אני לא דורך. הוא מעצבן אותי טלוויזיונית ברמות קשות. אני לא מאמין למילה אחת משלל הרפרטואר הפסאדו-עשיר שלו, והשטיקים, כל כולם הצגה אחת גדולה אל מול המצלמות. במיוחד עם הקול הנמוך והבלתי מציאותי, בעליל. לצערי הרב, את שני בטלוויזיה, ראיתי שנים קודם לכם במציאות בארוחה פרטית, באחת הקומות הבלתי גמורות, תוך כדי שלבי הבנייה של מגדל עזריאלי העגול. שם הוא סיפר על קשישות צפון צרפתיות, בחופי ברטן (או משהו כזה) שאוספות את המלח המיוחד שהוא שם לנו על העגבנייה, כל בוקר בשעה 4 בדיוק (4 בבוקר לא נרדמת, תודו שזה מה שמתנגן לכם עכשיו בראש!). מעולם לא מצאתי את המלח הזה בצרפת. אחר כך הוא סיפר וסיפר וסיפר על העגבנייה, וידעתי שבחור מסטול לחלוטין מבשל לי עכשיו ארוחת צהריים. כל הגאונים היצירתיים באומנותם, עובדים כנראה תחת השפעה חזקה של משהו.

כמה שבועות ארוכים שאני נמצא באבן גבירול פינת קפלן, פרוייקט כלשהו. המזנון של שני נמצא בפינה הדרום מערבית, יענו לכיוון הסנטר. קל לפספס כי השלט לא משהו. אחרי ימים של בהייה בתפריט המוזר, וניסיון להבין מה אני מזמין ממנו, החלטתי להיכנס. התפריט כתוב בכתב ילדים עם גירים צבעוניים, מבולגן ומבורדק, כיאה לאופי של בעל המקום. דמיינו את ארצי כותב שיר על לוח, באמצע טריפ טוב. הלכתי על משהו קלאסי, כי אמרו לי שזה קלאסי. תכלס, לא ממש מבין איך משהו נהיה קלאסי אחרי כמה שבועות בלבד, ומצד אחר, יש יותר מקלאסי אחד בפיתה. הקלאסי שלי זה תפו"א מדורה בפיתה. יש הטוענים, כנראה בעידודו של שני, כי הוא פיתח את הפיתה הבשרנית בעצמו. זה לא נכון. נקודה. אפילו אם יוכיח לי בסרט, זה עדיין לא נכון. הפיתה היא ג'פיתה רגילה שיש בסופר. טרייה, טעימה ובשרנית, אבל יש לי כאלו במקפיא, מחכות להפשרה בבוקר לארוחת עשר בבי"ס.

לפני ההזמנה, נהנים בבופה משלל ראשי פיתה יתומים, טריים ונהדרים, עם רסק עגבניות (בבלנדר (!) ולא עבודת יד בפומפייה, מה שגורם לחטא נוראי לעגבנייה. אני בהלם מאייל), טחינה (ממש לא טעימה, סתמית, נוזלית ומהולה), מלפפונים חמוצים משובחים, חריף ושמנת חמוצה. המקום מגיש את הפיתה בצורה מבורדקת לגמרי. אל תגידו אני הייתי קודם. אין קודם. הפיתה מוכנה לכשהפיתאי התורן מכין אותה וזה לפי סדר ההוצאה מהמטבח, וללא קשר לסדר ההזמנה. ליד המאסטר פיתאי יש סו-פיתאי שלוקח את ההזמנה ("איך אתה רוצה שיקראו לך כאן?", כאילו ארומה. המשחק המאולץ של שני, אי אפשר להתחמק), ומכין את בסיס הפיתה לפי המלית שצריכה להגיע מהמטבחון. לכל מלית הרכב בסיסי משלה, שנע בין טחינה-שמנת-ירוק חריף-עגבניות קצוצות. המאסטר מכין את הפיתה, וקשה עד מאוד לבקש הנדסת אנוש אישית. ככה זה טעים לשף, ככה טעים לכם. הבחור לידי, כמו רבים רבים רבים מבאי המקום, מכיר את התפריט כבר בעל פה. הוא לקח סטייק בפיתה, מה שמריח מגרה עם שלל נתחוני הסטייק הדקים, אבל לפי המראה אני מנחש כי זה היה שייטל ולא סינטה או אנטריקוט. זה שהגיע אחרי, צעק לפיתאי, תכין שניים תרנגולת ואחד אבו קראק (משהו אבו כזה).

הפיתה שלי הגיעה מוכנה, כהלכה, ארוזה היטב ועם נדיבות של עגבניות למעלה, כי ביקשתי עוד. בביס המלא הראשון, כזה גדול, מהזוית הנכונה לכל הטעמים של התפו"א מדורה, מלח גס והשמנת, הבנתי למה הוא גאון אמיתי. חיבור מופלא של פיתה אלילית, ומושלמת. סטיב ג'ובס בפיתאיות. לא אכלתי כזו מעולם. הכל היה נכון בפיתה הזו, חסרה לי רק עוד "חצי מנה" לסגור את הפינה 🙂 אומרים על הפיתה עם הכרובית בחמלה שהיא טובה אף יותר. אני אנסה, מבטיח. מצד שני, את קצוות הפיתה, "השורה" המפורסמת, עם שליכטה של שוקולד השחר אני לא אנסה, כי זה עם בננות (איכס, בבננות יש שחור). זה אובר נאנסנס עבורי, בעיקר ל- 13 ₪.

המחירים בהתאם למקום ולפקטור אייל שני. הוא לגמרי עושה קאשינג על השם שלו שיצא מגבולות הגזרה של סתם אייקון טלוויזיוני. יקר. לא נורא יקר, אבל יקר. לגמרי תגידו שיקר לכם הפיתה, אבל השתייה סבירה, למרות שהיא ליגה ב', קרי פפסי. ליד הקופה נותנים צ'ייסרים בלי לספר בתפריט. גם כאן יש מקורבים. מצד רביעי (כי נגמרו לי הצדדים הקודמים), המחיר הזה כולל את קצוות הפיתה והמטבלים שבתחילה, ללא הגבלה, אז זה משתלם לגמרי. הצמחוניות נעות מ 20 ₪ עד כמעט 50 ₪ לבשרניות, ויש את השרימפס בפיתה שמחיר 57 ₪

שאפו לשני, טעים כמצופה, אפילו יותר מהמצופה, מלא באנשים כמעט כל היום ובעיקר הלילה. מ-ל-א! הקונספט זה שידרוג מבריק למלך השווארמה. בפעם השנייה שלי הלכתי על תרנגולת (כבדים עם בצל ירוק) בפיתה (32 ₪ מושלמות 2), ויש לי לנסות את אבו משהו (קבבים). את שני, אגב, לא ראיתי אף יום.

מומלץ +++

מימין זה תרנגולת. בלוג האוכל של עמית

הבופה בחינם לסועדים. מהבלוג של השובב הקולינארי


*** קליק על גוגל+ או פייסבוק שתף ***

הארות והערות, סיפורים, פידבקים, טוקבקים, יתקבלו בשמחה ואף יפורסמו. אשמח אם תרשמו כמנויים, וספרו לחברים…

.

»

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    אין ספק פיתה מעולה שבמעולות שווה כל אגורה וכל קלוריה

    • שרית שפן הגיב:

      אין ספק אני בקרתי מס' לא מועט במקום והיה לי טעים מאד באחת הפעמים לקחתי כרובית שלמה אפוייה בתנור והיו בפנים מס' תולעים אפויות אף הן , ניגשתי אל הדלפק ושאלתי את הסו שף באם הפרוטאינים בתוך הכרובית הם בחינם או שצריך תוספת מחיר ואז הוא שאל אותי באם אני רוצה מנה חדשה או זיכוי וכיוון שלא יכולתי לראות את הכרובית שוב ביקשתי זיכוי וזיכו אותי במחיר המנה בלבד ויש שיגידו שאני פראיירית כיוון שהייתי צריכה לפחות זיכוי מלא על כל מה שהזמנתי באותו מעמד ואו לפחות פיצוי כלשהו …

      • זיו הגיב:

        תולעים זה דוחה אפילו בתאילנד. כנראה יש עצלות רבה לנקות את הכרובית. היו צריכים לפצות אותך מעבר למחיר. תרבות המקום כתרבות הבעלים

    • זיו הגיב:

      אכן, לצערן של הקלוריות

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    שאפו זיו!

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    בראשית אני רוצה לציין כי צוות העובדים, עובדים בצורה לא אסטתית, ללא כפפות (תוך כדי חיטוט באף וכן הלאה). מנת הפיתה ברמה ירודה מאוד (הבשר אינו משובח כלל וכלל). לא נחזור בשנית ונעדכן את כל מכרינו לא לחהגיע.

מה דעתכם?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s