הטרור האיסלמי נגד ביבי וברק. מי מנצח??

Image via Wikipedia

אָדָם צִינִי (ת'): נוֹהֵג בְּצִינִיּוּת, חֲסַר בּוּשָׁה וְנִימוּס, לוֹעֵג לְכָל נִימוּסֵי הַתַּרְבּוּת וְהַמּוּסָר. אבן שושן. אדם ציני יכול היה לומר אתמול אחרי התקפת הפיגועים, כי הוא ראה ושמע את ביבי נושם לרווחה. משהו בלחץ המעיק על ריאותיו של ביבי השתחרר, כמו שאיפת ונטולין טובה. לרגע אני לא אומר כי ביבי ייחל לפיגועים ולהרוגים, אבל הוא בוודאי ייחל גם ייחל לאירוע מקומי אחר שיסיט את מסרקות הברזל שמעבירים על פניו, השכם וערב, תושבי אוהלי המחאה והעם המפגין במאות אלפיו. ציני היה אומר כי פיגוע זה סוג של האירוע אליו ייחל ביבי. האירוע הזה מביא אותו בדיוק למקום בו הוא שוחה וחי הכי נוח. שנים של אימוני ריקודים על דם הפיגועים כשהוא באופוזיציה, הכשירו אותו לרטוריקה משובחת ומלאת פאתוס, בארשת פנים עולמית, כמומחה ייחודי לטרור. הוא יודע בדיוק מה לומר, מה ללבוש לראיונות, היכן להצטלם, איזה טון העם אוהב, ומה קונה לו קולות של תומכי ליכוד, כי רק ביבי יכול מול הטרור, הוא הרי המנצח הגדול נגדה. ביבי תמיד מנצח את הטרור. כל פעם שיש טרור ביבי מנצח. כל פעם.

מרגיש לי כאילו והפיגוע ממש חילץ אותו מהז'רגון הסוציאליסטי החדש שהוא נאנס ללמוד ולא ממש מצליח לו. הוא לא מצליח לדבר בשפה הנדרשת, המחאה, ראשיה, ועדותיה, העם המפגין ובעיקר העיתונים, לא קונים את ההצגות שלו, המילים הריקות שלו, הוועדה המטופשת שלו, ושלל הסוכריות המרות והחמוצות שהוא מוכר לעם העובד ונלחם בציון. הפיגוע החזיר אותו לחיים הפוליטיים המוכרים והנוחים כל כך. חיים בהם אפשר ורצוי, אפילו מומלץ לחזור על סיסמאות נבובות ושחוקות חדשות לבקרים, חיים בהם לא שואלים שאלות ולא מבקשים תשובות. מה שביבי אומר, זה מה שיש. הביצוע אינו נמדד כי הוא לא חשוב. כל זה היה אומר אדם ציני, אבל אני כידוע לכל בר דעת, לא ציני, אז אני לא אומר.

ביבי, ברק וליברמן. שלושת מחרחרי המלחמה בטרור שמעולם לא נלחמו בטרור בתפקיד ממשלתי נבחר. "נגיב ביד קשה", "כל האופציות פתוחות", "נגיע לכל אחד בכל מקום", "צה"ל יגיב במקום ובזמן……..", "צריך לחסל את הטרור, המחבלים, החמאס…..", "יש כתובת בעזה והיא תשלם את המחיר", "צה"ל לא מתכוון להסלים את האירוע……………". נגמר. קצת עובדות למגינת ליבם של הקוראים מהימין, כי עובדות לא נוחות להם לויכוח, עובדות הן אנרכיסטיות. אז ככה, ביבי מעולם לא עשה מבצע או מלחמה בתפקידו כראש ממשלה הראשון והשני. נקודה. לא פקד על צה"ל ורומם את רוח העם, לא הגדיר מטרות, לא גייס מילואים, לא עמד במבחן המציאות הישראלית הקשה. אולמרט עשה פעמיים, שרון עשה יותר, אפילו פרס עשה. ברק לא זוכר למה הוא הפסיד את הבחירות בקדנציה הראשונה שלו לשרון. אני אזכיר לו, ברשותכם. נרצחו לנו לא מעט חיילים ואזרחים בתקופתו ברוה"מ. היו לא מעט פיגועים. היה את מהומות מנהרת הכותל, הבריחה מהגיבוי לשוטרים במהומות בצפון, מדחת יוסוף. היו לנו שני חיילים שנרצחו בלינץ' ברמאללה, אוקטובר 2000. ברק לא הגיב, הוא שלח מסוק שירה טיל לחדר שבו הם נרצחו. הוא פחד להגיב, הוא ברח מתגובה. כשהוא נמצא בראש המערכת הוא מפחד. על זה ועוד הוא נפל מהשלטון. אולמרט אומר שהוא היה ממשיך בעזה 2, אבל ברק עצר אותו ואת המבצע. תאמינו למי שאתם רוצים, אני מאמין לאולמרט. הוא לא משקר כשיש סטנוגרמות מדיונים ביטחוניים. וליברמן? האפסנאי לשלושה חודשים והאגדה המהלכת אימים על הערבושים?! אין כמו ליברמן, דיבורים כמו חול. לחסל הוא יודע רק את הראיות הפליליות נגדו ואולי ארוחות יוקרה במסעדות. אני בטוח שהטרור משקשק למשמע ליברמן (איפה הוא בחודשיים האחרונים?).

העם רוצה דם. רוצה נקמה. גם אני רוצה, מגיע לנו נקמה במחבלים. 'עבדנו קשה' בשביל הנקמה הזו, הבלגנו וספגנו יותר מדי זמן. תראו, במלחמה, כל מלחמה, אני טוען כי אין מנצח או מנצחים, יש רק מפסידים, וצד אחד פשוט הפסיד יותר. כל הרוג זה כאב לב גדול, ענק, סיפורים קשים ומרים. הייתה לנו תקופת חוסן, אבל אולי עכשיו אנחנו פחות. אבל כמדינה, כעם, אסור לספוג התקפות טרור ולהבליג, או להגיב נקודתית, כי זה אומר שאנחנו בצד שמפסיד יותר ויש לנו את היכולת הנדרשת. אנחנו חיים יום יום, למרות השקט המטעה, במלחמה נגד טרור איסלמי קיצוני, רחב, גדול ממומן, נתמך מדינתית, טרור שחי בשכנות רעה לנו. כשהגבנו ביד קשה, הם זחלו לחורים והיה שקט, זמני כנראה, אולי טעינו שלא הגבנו ביד חזקה יותר ולאורך זמן גדול יותר. הרי יש נכונות מצד העם לספוג בזמן מלחמה, בזמן שאנחנו נלחמים נגד הטרור, יש נכונות לאנשי המילואים להתנדב מעבר לנדרש, יש נכונות לעולם לעזור לנו, ואולמרט הוכיח את זה (ביבי וליברמן גם יקבלו תמיכה רחבה כזו במלחמה נגד הטרור בעזה?!). השאלה היא האם עדיין יש לנו הנהגה עם נכונות לצאת נגד הטרור כפי שצריך כבר לצאת נגדו?!! משחקי הפינג פונג האלו צריכים להיגמר אחת ולתמיד. לא ייתכן כי מאות אלפי אנשים יהיו נתונים להתקפות טילים, ואנחנו מגיבים בירי על אופנוע במרכז עזה. "חוליה מצומצמת חוסלה". איזו מדינה בעולם המערבי הנאור, הדמוקרטי הייתה מסכימה לקבל התקפות טילים ופצ"מרים במשך עשר שנים, ולא לצאת נגדה למלחמה כוללת?! רק מדינה שמפחדת מהצל של עצמה, רק מנהיגים חלשים, ללא מנהיגות. לתשומת לב המתמודדים בבחירות לראשות ממשלת ישראל: בישראל לא צריך לדעת מתי לא להשתמש בכוח הנשק, בישראל צריך לדעת מתי כן להשתמש.

האם אתם סומכים על השלישייה הזו במקרה של מתקפה ארוכה מצפון, ממזרח ומעזה גם יחד?! ואל תכתבו לי כאחרון הטוקבקים בתשלום, "עדיף ציפורה ליבני?!??!!!!". שאלתי עליהם ולא ציינתי כי ציפי ליבני היא אופציה טובה יותר.

אסיים במילותיו האלמותיות של טוקו (אלי וולך): When you have to shot, shot, don't talk

***

תנחומי למשפחות ההרוגים והנרצחים. שלא תדעו עוד צער שכזה.

********** קליק על גוגל+ או שתף וזה מפורסם אצלכם ************

הארות והערות, סיפורים, פידבקים, טוקבקים, יתקבלו בשמחה ואף יפורסמו. אשמח אם תרשמו כמנויים, וספרו לחברים…

פוסטים נבחרים:

• Saar: Israel Will Get to Anyone Who Tries to Hurt It (israelnationalnews.com)
• בנאום חיי אמרתי לא לאובמה! (colaholic1972.wordpress.com)