Unique crown designed for the first and only k...

כתר מלך פינלנד הראשון והיחיד - וויקיפדיה

"מוריד את הזבל. כן. מפנה את הדיש. כן.", נו, כולנו פונים לחצי של אסי. והבעיה היא? "שזה מה שהוא עושה וזהו! הכל אני עושה. הכל. חוגים הוא לא עושה". החצי של אסי מנצחת באינספור טיעונים ודברי נכוחה. אסי הוא מלך, כי היא עושה הכל, גם כשהוא בחו"ל. הוויכוח הבלתי נגמר הזה של מי עושה מה, כמה, מתי והאם זה מתחלק שווה, כנראה לא ייגמר. גם אצלנו יש את בוויכוח הזה, קבוע, ז'תומרת. "אתה לא שוטף את הבית, לא עושה כביסה, התרגלת שהכל נקי". האחת מנצחת כרגיל. לטענה המנצחת שלי כי היא יכולה להביא עוזרת מתי שבא לה, כי פתאום אנחנו יכולים קצת להרשות, יש טענה נגדית של תביא לי אתה. אז מה אם אני לא עושה? אני עושה מספיק דברים אחרים! וזהו. אני משתדל לסדר אחרי וזה מאמץ עילאי, בעיקר לזכור לסדר אחרי. אני אחראי על כל החשמל, הדיבלים והתיקונים בבית, גם אחרי אי אילו תזכורות ארוכות אבל אני אחראי. אני אחראי על מה שמרשים לי להיות אחראי, בגבולות המקובלים שאני מסוגל לבצע.

בצבא יש כלל ידוע לכל קורסיסט או אומלל בטירונות – "רטוב זה נקי". מיליוני ליטרים של מים נשפכו לחינם עבור המראה הרטוב של ניקיון למסדר המפקד. עוד בהיותנו חוגגים את השבוע הראשון בדירה השכורה הראשונה שלנו, אי שם ברמת השרון, עם בעלת בית רומניה, קלפטע נוראית (רומניה, כן, זה מה שיש, גזענות מכוערת בבלוג), אני התנדבתי לשטוף, ולעשות כביסה. להכניס למכונה עם הפרדת צבעים. אז שפכתי בערך עשרים ליטר מים בבית, כולה שני דליים! הצפתי הכל, לא ידעתי להיכן מוציאים את המים, ולקח לי הרבה זמן לייבש את הברדק. האחת הבינה כבר אז את הבעיה, קרי אני, ולקחה פיקוד. הבעיה העיקרית שלה נבעה מהמחשבה שהיא תצליח לשנות אותי. אובכן, כאן היא נכשלה כישלון מפואר. לא שוטף, לא עושה כביסה. יש גבול, היא סופרוומן, לא אני. רק חברי היקר, קצין כחול המדים, עושה הכל. אני גבר פשוט ובסיסי למדי, עם מגבלות ידועות לכל חוקר בתחום, בכל תחומי החיים. בבית אני מוגבל בכביסה, ניקיונות ולקפל בגדים. אז האחת שלי מתלוננת שאני לא. לא חשובה מה לא, אבל לא. אני מדקלם איתה את התלונות ברגע שהן מתחילות. ריטואל קבוע, מזמרת בקצב ידוע ומתוזמן היטב. אני מכיר את המנגינה ואת המילים. אני א-ש-ם. (קצת צומי לי בבקשה).

מצד שני, התלונות זה חלק מהזוגיות. זה תמצית הבדיקה שאנחנו עדיין פועמים יחד. היא מתלוננת עלי, אני מתלונן עלי, הכל בסדר. מה זה חשוב מי עושה מה? רשימת החיסול הזו של אני עשיתי ככה ואתה לא עשית, או שאני מוכיח קבל עם ועדה כי אני עושה די והותר, זה לגמרי מיותר, בעיקר כי אני יוצא אשם, ונמאס לי להיות אשם. מה זה נותן לה, בעיקר מול החברות, החברים, המשפחה ושאר העולם מלבד כמה שניות של אמפטיה? תכלס, בסוף, כולנו עושים הכל, החלוקה מסתדרת כנדרש באופן טבעי, רק נוח לנו לראות את מה שנוח לנו לראות. אז אנחנו לא רואים את כל הדברים הקטנים שהתרגלנו לחיות איתם ולא יכולים בלעדיהם. אנחנו לא רואים את הקפיצה הקטנה לסופר, השעה בבנק, הטלפונים לעיריות, קופת חולים, חצי שצריך למשוך שבוע ארוך בעבודה והחצי השני שם בשביל לסדר את הרוגע של השבוע הארוך בעבודה. אנחנו לא רואים את המקלחות, הארוחה, התיקון הקטן פה ושם, ובסיכום "הסידורים", אלו שקטנה, שכולנו שונאים לעשות אבל כולנו עושים. זו זוגיות. שניים שהם אחד. פעם זה חצי בחצי, ופעם אחרת חצי אחד קצת גדול יותר מהחצי האחר. העיקר שיחד. עד שכולנו נהיה שרי אריסון, וצבא של עוזרים יסדרו לנו את החיים בעודנו עסוקים בתקשור עם חייזרים, אני רק ממליץ שתפסיקו להתאונן. בינינו, אתם אוהבים את זה.

המלך אסי הראשון, שבע בארוחת הערב, הלך לישון מוקדם, קם לארוחת בוקר, וחזר לישון (!!!). זה מלך ולא רק בצימר. מ-ל-ך. נקודה. "זיו, תקשיב לסיפור הזה ותחליט לבד אם אני מלך או עבד למלכה". טוב, כולנו מקשיבים, דבר.

"אז ככה, לפני שבועיים בערך…"

"אסי, לפני שבוע!". החצי שלו קובעת נחרצות.

"טוב, לפני שבוע וחצי, אני מתעורר לי בבוקר, דקה אחריה. לא גומר להשתין והיא יוצאת עלי עצבנית וצועקת לי אסי מה עשית עם הלחמניות?!!!!?! איפה החבאת את הלחמניות?!!! זיו, נשבע לך שאין לי מושג על מה היא מדברת, לא נגעתי ולא התקרבתי ללחמניות". אסי מסביר בקול עצוב ויבש. "לא עשיתי כלום". אני כמעט ושומע חצי דמעה. "שבועיים היא מאשימה אותי שהחבאתי לה את הלחמניות בבוקר, ואין דבר שישכנע אותה שזה לא אני. עכשיו הסיפור הוא שממש לפני יום-יומיים היא מסדרת את הפריזר, ופתאום היא מוצאת בפנים את הלחמניות בשקית הצהובה, שנעלמו לה בבוקר!! והיא מתקשרת לאמא שלה ברגע הזה ממש, לומר לה שאני החלטתי לשגע אותה, לגמרי, והחזרתי את הלחמניות לפריזר!!!". כולנו דומעים יחד עם אסי. אנחנו מצחוק, הוא לא. הצד שלה פחות חשוב. מלכה אמיתית לא צריכה להסביר את מעשיה. "אתה מבין, זיו, עם מה אני מתמודד??!". למען ההגינות שאין לי, החצי שלו טוענת כי כל בוקר היא קמה בשעה שש ורבע, מוציאה ארבע לחמניות מהשקית הצהובה של המשלוח, שתיים עגולות ושתיים ארוכות, וחוזרת למיטה לעוד חצי שעה. לטענתה הבלתי ניתנת לביטול, בבוקר הזה אסי קם אחריה, החביא לה את שתי הלחמניות הארוכות, והטריף אותה.

אחר הצהריים באותו היום, קצת לפני הסיפור הזה, כולנו תרגלנו להיות אסי. הלכנו לישון שנ"צ, "הבנות" ואסי (!) בילו עם הילדים בבריכה, הוא לא ישן. בערב שמענו את הסיפור. אחרי הסיפור הזה אסי המלך הראשון מצא ספה נוחה ללילה. ביולי הוא מעביר סדנאות אישיות ולקבוצות של עד חמישה. טלפון דרכי בבלוג.

********** קליק על 'שתף' וזה בפייסבוק שלכם ************    

הארות והערות, סיפורים וטוקבקים, יתקבלו בשמחה ואף יפורסמו. כולכם מוזמנים להירשם בחינם לרשימת התפוצה, ואל תשכחו לספר לחברים…

»

  1. רווית הגיב:

    כחול המדים אחלה גבר, שימותו הקנאים!

  2. רוית הגיב:

    אכן מלך ולצידו מלכה שבטוחה במה שהיא אומרת והיא כמובן אשמה, כי הרגילה אותו להיות כזה: מסכן , עובד קשה וכל השטויות שלכם הגברים המפונקים .
    ואני ריחמתי ועכשיו שילמתי…..כמה הייתי תמימה…..

    • זיו הגיב:

      מאחורי כל גבר מצליח….וכו'. החביא את הלחמניות?! תגידי שאולי המלכה שלו בטעות שכחה להוציא…..בטעות

  3. רוית הגיב:

    לא ידעת? לא שמעת?
    אנו המלכות לעולם לא טועות

מה דעתכם?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s