Lost (Stargate Universe)

סדרה מושלמת. נגמרה ;-(

"אתה בא למקלחת? הבנות מחכות לך במים". האחת, שואלת בקול רם למדי ומלא משמעות. עוד רגע, אני מגיב אוטומטית. "נו, המים כבר מתקררים!". שוב היא. עו-ד רגע! * . רגע! אני באמצע משהו, רגע!. "ע-כ-ש-י-ו תצא מהאינטרנט ותלך למקלחת! עכשיו!". יש רק משמעות אחת לקול שלה. אני שוב תקוע בעוד רגע. "כמה אפשר להגיד לך ללכת לקלת את הבנות?! אני באמצע הכביסה. לך כבר! לך!". היא צודקת, אבל אל תגידו לה שהיא צודקת, כי היא לא תשכח לי את זה שהיא צודקת. אני מוצא את הקטנה עומדת ערומה ליד האמבטיה, צווחת מאושר ומנסה להרים רגל אחת קטנה וחמודה לתוך האמבטיה. האמצעית כבר במים, משפריצה עליה קלות, ועל האמבטיה הרוחבית, רבות. "אבא, למה לקח לך הרבה רגע להגיע?!". האמצעית מנסה להיות אמא שלה. זה מוקדם לי מדי, אז אני אומר לך שלא שמעתי טוב ומקווה להמשיך הלאה. "אבל אמרת לאמא שלוש פעמים עוד רגע. אתה כן שמעת טוב, אל תגיד לי ככה". ארררררר, זה לא פייר.

"אתה הולך להתלבש? אתה מוריד כבר את הזבל? (היורש כאילו, מה?!), אתה תולה את המנורות היום? קח את הנעליים שלך למקום! אתה מסדר את המדיח? אתה עוצר בסופר? אתה מוציא את הבנות מהגן? אתה הולך להביא את היורש מהחוג שכבר נגמר לפני ארבע דקות?!!". חלק מהאחת. חלק גדול, אבל באמת שחלק. עוד ר-ג-ע! אני לא מבין את הלחץ הזה שלהזכיר לי הכל בשנייה האחרונה. למה לא לומר לי בבוקר מה אני אמור לעשות במשך כל היום, ורק אם אני שוכח (אני תמיד שוכח), להזכיר לי. אבל להזכיר לי כמו באאוטלוק, 15 דק' לפני מיי נקסט מיטינג, ושמישהו יעשה את הפינג הזה. ככה אני לא אהיה בלחץ, ויש לי זמן מתוכנן להגיד עוד רגע לפחות שלוש פעמים, כמו השעון המעורר בבוקר. אני מכוון חצי שעה לפני בשביל שיהיו לי שלוש דחיות קטנות של עשר דק'. מין משחק מקדים עם היום החדש. אני לא מתוכנת ככה. מותקנת בי גירסת Beta0.97, רחוקה משלמות ויש בה אי אילו עשרות אלפי באגים חבויים, מרביתם תשתית לתכונות חדשות ועתידיות.

אני אדם מתוכנן **. אני יודע בדיוק כמה זמן אני צריך בשביל להגיע למקום מסוים, לעשות סדרי עדיפויות, לפי ההיגיון הבריא שלי ולתכנן את הקצב הנכון לעניות דעתי. אני יודע שיש לי עוד שבע עשרה דק' עד שהוא יוצא מהחוג ג'יוג'יטסו, ולוקח לי שש דק' להגיע כולל דקה ספייר, אז זה מרווח זמן די והותר לעוד שמונה דק' של 'רק רגע' בלי לחץ ועוד השתיים ששמתי בצד בשביל המפתחות-מעלית-חניה-להתניע. הכל מסודר ומאורגן. גם בימי שישי אני מאורגן, עד לרמת החצי שעה. הכל בהיגיון ובתכנון. זה כמובן, בניגוד גמור לאין היגיון הנשי הידוע והמפואר. מישהו צריך פעם אחת ולתמיד להסביר לה שהיא לא יכולה להכניס לי עיזים בתכנון בלי לשאול קודם לכן. זה לא עובד ככה לוח הזמנים שלי. אני לא יודע לצפות את הבלתי צפוי, זה שמור רק למפקדים מהוללים וצועניות עם כדור בדולח או אחרות עם קלפים וקפה. אני בוודאות יודע כבר לפי השבוע שיהיה משהו בלתי צפוי ברמה יומית, ועל כן אני מנסה לברר מראש. ז'תומרת שאצלי בראש אני מנסה לברר, אבל היום המאוד עמוס שלי שוכח לפעמים לשאול אותה. למה להתקיל מאחור? אחורה הסתער, השב אש.

עוד רגע, נו עוד רגע. באמת רק עוד ר-ג-ע. אני חייב לגמור פה משהו. תני לי דקה. "הדקה שלך עברה לפני עשר דקות, קום". אני יכול להבין אותה, אבל היא צריכה גם להבין אותי. אני צריך את הכמה דק' שלי בלי לשמוע קריאה מרחוק. וזה לא שהיא ממש צריכה אותי כל הזמן, הרי נשים טוענות חדשות לבקרים, כי קל להן מאוד להסתדר לבדן, וההוכחה היא טענותיה הקבועות, שהיא מסתדרת יופי בלעדי, אז שאני לא אחשוב את עצמי ליותר מדי. לא צריכה טובות, היא עצמאית לגמרי. אני עליתי על התרגיל הזה ממזמן, וזה כנראה לאחר עדויות רבות מבתים אחרים. מסתבר כי כולנו אומרים 'עוד רגע'. אפילו החבר היקר מאוד שלי, כאח לי, כחול המדים עם הכוכב הנוצץ, אומר לפעמים (רחוקות עד בלתי קיימות), עוד רגע, ואצלם אין כזה דבר עוד רגע.
פיצחתי את משמעות התגובה שלי. למעשה האחת רוצה את תשומת הלב שלי, ממני. היא רוצה להיות ביחד איתי. רוצה לעשות ביחד, להיות ביחד, לדעת שאני עסוק במטלה כלשהיא כשהיא עסוקה במטלה אחרת, זה ביחד (!!). זו החלוקה הצודקת, והיא לא מרגישה כאחת שעושה הכל לבד. למה היא לא אומרת את זה? כל דבר אצל נשים, זה חידה בלתי נהירה לגברים, בלי מפתח קוד. דברי ברור, מה ביקשתי? זה מטריף אותה לדעת שהיא עושה הכל לבד ואני תקוע בעוד רגע. אז מה אם לקח לי תריסר ימים להגיע לסוף פרק עשרים ושלושה בסטארקראפט-ההמשך?! (StarCraft, לחנונים)היא לא מבינה תריסר שנות המתנה ארוכות, לא את המאמץ שהשקעתי, ואני לא אתן לזה להיות לחינם! זו הנקודה שנשים לא מבינות. יש לנו, הגברים, את העיסוקים שלנו, חשובים מאוד בפני עצמינו, ובמקום לקטלג אותם כהרף עין, כשטויות, עדיף שתתנו לנו את הכמה דק' שקט שאנחנו מבקשים (גם 30 דק' זה כמה דק'). לא צריך לשאול כל דקה במשך 30 דקות, באמת שאחר נגיב טוב יותר. זה כל כך פשוט, SP3 = כביסה.

"אתה בא למיטה?". אני לא עונה לה. אם אני עונה לה אז זה אומר ששמעתי, ואז אני יכול להגיד לה עוד רגע, אבל אם אני אגיד לה עוד רגע היא תענה לי ב"לא צריך, אל תבוא, לילה טוב ל-ך!". ואז הפסדתי. מה שאני לא עושה זה ייגמר במסז' לכפות רגליים הקפואות שלה, "תעשה לי נעים בשיער ובגב", ואז היא נרדמת. כאילו, אני אפצה אותה על הרק רגע, אבל ברור שהולך לישון סולו. אז אני לא עונה. ככה יש לי את אפשרות ההכחשה, והסיכוי שלי לסולו הולך ומתגמד. אז זה לטובתי, להחריש. מצד שני, זה נותר לי ממש דקותיים ברוטו לגמור משהו חשוב, נניח להגיב לסטטוסים או לראות את הפרק של Star Gate. דקותיים, כי היא לא חוזרת על דבריה, היא פשוט מופיע מולי. "אני הולכת למיטה!". היא אומרת ואני מבין בדיוק נמרץ את הסאב טקסט, שלא ממש אפשר לקרוא לו סאב. די גלוי לחצי בינה כמוני. אז 'בלית ברירה' גם אני הולך למיטה. (הבנתי את הקוד 🙂 )

אתה הולך לסדר את החדר שלך או לא?! "אבא, רק רגע, אני עם אנגרי בירדס ב- Ipad !!!", היורש. אבות-בוסר-שיניים, אז כן, מגיע לי. האחת מסננת לי מרחוק ש……….נו, לא חשוב, מגיע לי.

*רגע: ח [בלשון הדיבור] דַּקָּה, אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בְּשָׁעָה: שָׁעוֹת וּרְגָעִים (אבן שושן)

** בערך, חצי של חצי כזה…


הפרק הבא

הפרק הקודם

********** אפשר לשתף בפייסבוק על ידי קליק על שתף ************    

הארות והערות, סיפורים, פידבקים, טוקבקים, יתקבלו בשמחה ואף יפורסמו. אשמח אם תרשמו, ואל תשכחו להפיץ ולספר לחברים…

»

מה דעתכם?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s