האמצעית שלי חוגגת חמש. כמו כל אבא גאה ומבורך אני חייב להעיד כי היא כמובן מדהימה, יפיפיה אמיתית (ירשה מאמא שלה, את הכל, אבל עם שידרוגים גנטיים שלי, כמובן!), חכמה להפליא, תחמנית גדולה, מרשעת בפוטנציה ושוברת לבבות בהתהוות. נסיכה קסומה ומופלאה. היא כבר מזמן עמוק בתוככי הגינונים הנשיים שאני רק יכול לנחש על פי סיפורים, סרטים ושמועות, כי הגינונים הללו מתחילים בגיל הילדות. אני מתכוון לכל מיני לקים צבעוניים על כל האצבעות, סרטים בשיער, שמלות לגן, נעלים שונים ורבים, איפור עם הדודות וניסיונות עצמוניים, מדבקות של פיות, פרחים, לבבות, פנקסים מקושקשים ומקושטים ובעיקר, שיחות טלפון חד כיווניות. היא משמיעה לצד השני את הברכה המקובלת של "אני אוהבת אותך", ממיסה לבבות רק שברירי שנייה לפני שהיא "מזכירה" לצד השומע את מה שעליו להביא לה בביקור הקרוב, פן יישכח, ובזה תמה השיחה, "ביי מיכלי". ניתוק. זה מתחלף לו בריטואל קבוע עם אוריתי, נני, סבתא דינה או סבתא ג'ונה. תמיד יש ניתוק באופן חד כיווני. גם לאבא שלה, ינעל אביה, מי שמגדל אותה, ועונה לכינוי הנפוץ "אבא מה אתה מביא לי". בגדול, זה כמו לחיות עם האחת, אבל מרוכזת מגיל צעיר. היא ב-ד-י-ו-ק אמא שלה. אחת לאחת לאחת. עכשיו שמישהו יתנדב לארח אותי לשבוע בשק שינה, בבקשה.

אני עדיין לא ממש מסתדר עם בנות. בנים זה קל מאוד. בגיל תשע, היורש ואני בעיקר נוהמים אחד לשני, בהבנה, מטריפים את השכל בכוונה, אחד לשני, והולכים מכות. הוא מנצח. יש מחשב, כדורסל, Wii ושאר דברים בסגנון "אבא! תעזוב אותי עכשיו, אני משחק!!, עוד מעט. ע-ו-ד מעט אמרתי!!!". בנות זה באמת אחרת. כל שאלה בכינון ישיר תמיד מסתירה מאחוריה אג'נדה סדורה. יש כוונה בשאלה, יש תחכום, יש מטרה, יעד מבוצר, יש בקשה שעולה לי כסף. אני לא מצליח להסתדר עם שתחייה והשאלות האלו, עדיין זה מתגנב אלי מדי פעם ככה שאני מופתע, ועכשיו להתמודד עם חופנית אחת (חוצפנית), שקובת לי סדר יום משלה שמתחיל ב"לא" וממשיכה ב"אבא אני אוהבת אותך". כשאני לא נשבר אז מגיע כדור ההרס הבלתי מנוצח בדמות "אתה לא נותן לי חיבוק ונשיקה. אני רק רוצה חיבוק ונשיקה אאאהאהאהההא אאאאאאההההאאא" (זה בכי עם דמעות של ארמדת תנינים). "אבא, נכון שיום שישי זה עוד הרבה זמן?". לא, למה? עוד יומיים זה יום שישי. "אוף, זה הרבה זמן, כי ביום שישי אחרי הקלבת שבת אני מקבלת את ההפתעה שלי. אווווף". אתם כבר יודעים איך זה ממשיך ומי זה שנשבר ראשון. נכון?! אז זהו שאתם לא יודעים! אני לא נשבר ראשון!! היא נשברת. אני חוטף בהפוכה אחורי זה בבית, עם שעתיים של בכי וריגשי, ואז לבסוף אני נשבר. אותי ליצחק קדמן. לא עומד בזה. היא יודעת שאני לא עומד בזה. האחת תמיד אומרת שאני נקניק כי אני מוותר לה. אבל כולכם אותו הדבר. או שנשברים או שאומרות לבעל שהוא נקניק שלא עומד על שלו. איך אפשר להסביר?!

אלו הרבה קלישאות, אני יודע, אני בוודאי לא מחדש כלום, ואולי אף נשמע קצת שחוק, אבל באמת עם יד על הלב, אחרי חמש שנים ושתי בנות, אני לחלוטין לא מוכן לזה נפשית. אין לי איך לתאר טוב מזה. כתבתי אולי במשך שעה הסברים ארוכים, מחיקות, שיכתובים, סימונים, אבל זה לא ממש מסתדר לי. מחקתי הכל. אמהות לא יבינו את הבעיה שיש לאבות עם בנות, או שאולי הן כן, כי הן עברו את זה בבית (?). האמת, לא רציתי בנות, וכן רציתי בנות. רציתי בנות, כי אין כמו הקשר של בנות עם אבא. בנות זו אהבה אחרת לגמרי. סיפרו לי, האמנתי. למה לא? מצד שני ממש לא רציתי בנות, כי בגיל העשרה הרבה יותר קל לחיות עם העובדה שהיורש מבלה בחוץ בעידודי הנמרץ, בניגוד לנסיכה שיוצאת מהבית. כן… ובכלל אתם יודעים שלבנים קל יותר שם בחוץ. קצת פחות דאגות. "בנות בבית, אור בבית", קלישאה? זה הפראדוקס שיש עם בנים ובנות במשפחה. מצד אחד הוא יוצא לחברה שלו, אני מקווה, מצד שני החבר של הבת שלי (לא יהיה לה, אין מה לדאוג, זה רק לצורך המחשה במשפחה א-ח-ר-ת), מגיע אליה, בעידודו של אבא שלו. ז'תומרת, לי כאבא, יש זכות סטטוטורית לשבור לו את העצמות במלואן (אם אני יכול לגבור היום על נער מגודל בן 15), ובכלל לאיים על חייו אם הוא שובר מרחק ביטחון של טרקטור חקלאי בינם. תאשימו אותי בסוג של גזענות עם "למה לו מותר ולה לא". לא איכפת לי. ככה זה בחיים. לא כל מה שמותר לו מותר גם לה, או בכלל להן. יש לי שתי בנות. החיים לא תמיד צודקים. אני צבוע. לא איכפת לי. אלו הבנות שלי!!!

אין ממש צורך להמשיך את סיפור הקלישאות הזה, כי כבר שמעתם הכל ואני נשמע כחוזר על דברי גדולים וחכמים ממני לאורך הדורות., גם נשמע קצת חשוך, גזען, טיפש, וצר אופקים ((איך אני יכול להשלים עם העובדה שמישהו בכלל מתקרב לבת שלי, ולא חשוב כרגע איזה סוג של קירבה?!?! על מעבר לנגיעות ק-ל-ו-ת, לפני שאני עושה אמבטיית חול ומריח שורשים של פרחים, או לחילופין גיל 37 שלה, מה שמגיע יותר מהר, אין בכלל (!!!) על מה לדבר. לא יקרה אצלי בבית. על כל דבר אחר, מוקדם יותר משהניים האופציונלים, אני אשב בכלא. שיהיה ברור לו, הוא ימות. נקודה)). יש הצדקה לפחד שלי. ראיתם איך בנות בכיתות ה-ו-ז-ח וצפונה מתלבשות היום?????? זה מ-ז-ע-ז-ע איך בנות עשרה מסתובבות היום בקניונים. איפה ההורים שלהם??!!! איפה האחריות הלאומית?! איפה ש"ס כשבאמת צריך??!!?! הפקרות!! הבנות שלי, בחיים לא תצאנה ככה מהבית, עם חולצות בטן חשופות, מכנסיים צמודים מידי עם חוטיני, הציצי בפושאפ מוחצן והחריץ מובלט לעיני כל!! לא יקום ולא יהיה. אין מצב. בגיל בת מצווה הן יראו כמו בת מצווה ולא כמו במסיבת מון פרטי בגואה. נקודה. קבעתי עובדה, ומצידי שהאחת לא תסכים. אני קובע. א-נ-י! כשאני הייתי בגיל עשרה, זה לא היה. אפילו שהייתי מגה חנון, בריבוע (אין צורך להסכים איתי בנקודה הזו), לא היו כאלו בנות, ואם היו, בטוח שהיו (היום אני יודע מה פספסתי) אני סופר חנון אומלל, מה שמסביר הרבה למען האמת……

הבעיה הקשה שלי היא שאני יודע שכל זה לא יקרה או כל זה יקרה, כי האחת (!!!) תרשה לה. היא כבר אשמה לעוד עשר שנים פלוס, מעכשיו, ודיר בלאק לדבר איתי על משהו לפני גיל שמונה עשרה, "הגיל החוקי", סאאאאמק. כל משפטי המפתח שלה לא יעזרו, כמו אם היא תרצה היא לא תשאל אותי, ועדיף שנדע, ושלא תעשה כלום בחוץ, וגם אנחנו התחלנו ככה, וגם וגם וגם. לא מעניין אותי. אני צבוע. קנאי. קיצוני. זה מה שיש. הבנות שלי זה כמו במוזיאון, רק רואים, לא נוגעים.

תירגע. נשימות עמוקות, ריאליטי צ'ק דחוף. תרגיע. יש עוד זמן. מזל טוב Princess Buttercup שלי. יומולדת חמש קסום ונהדר. עוד כמה ימים נחגוג גם לקטנה יומולדת שנה. שתי מופלאות.

****************************************

הצבעתם בסקר? הארות והערות, סיפורים, פידבקים, טוקבקים, יתקבלו בשמחה ואף יפורסמו. אל תשכחו להפיץ ולספר לחברים…

»

  1. אחותך (הקטנה) הגיב:

    מקסים ומרגש, מזל טוב ילדה מופלאה שלנו.

  2. מ. הגיב:

    מקסים כמו תמיד
    מזל טוב!!!

  3. פנינהט הגיב:

    מזל טוב לנסיכה ואם היא נולדה היום ממש כמוני אז אבא שלה יצטרך הרבה הרבה כוחות תאמין לי ואם לא אני יכולה לקשר אותך לאבא שלי

  4. אחותך (הגדולה) הגיב:

    מקסים, היא נסיכה אמיתית!!!

  5. דודו.א. הגיב:

    חחח שעשעת אותי זיו 🙂
    החששות שלך מוצדקות. בתור לא אבא כרגע, ואבא כנראה לעתיד אני מבין על מה אתה מדבר. למרות שאתה יודע נו… היא רק בת 5!!!! תדאג כשתצטרך לדאוג. מה הסרט כרגע?
    רציונלית הפחדים שלך לוקים בעיוורות מוחלטת למתרחש בפועל כאילו עקצה אותך צרעה מרוקאית על הקרנית. לא יודע איך לכתוב את זה… אבל… כן, גם הבת שלך מתישהוא…
    ככה העולם מתנהג. עולם בני האדם. בעלי חיים לכל עת ומצא, דבר ועניין.
    בהצלחה לנו.
    יותר חשוב איך תחנך אותה, לא?
    בברכה, דודו.

    • זיו הגיב:

      לגמרי אין היגיון בפחד. מצד אחד אני מבין ומודע, הרי שאמרת, עולם כמנהגו נוהג, ואנחנו לא היינו ממש שונים, מצד שני זו הבת שלי, סעמממק. חכה שיגיע תורך. הסרט הזה מתרחש כל פעם שאתה רואה את הבנות הגדולות יותר של החברים שלך, חלקם כבר נערות…

      החינוך, כן החינוך…

  6. […] אגב, תסביך אב-בת שיש לי מצדיק פוסט חודש, ולצערי, הקשבתי באיחור גדול מדי […]

מה דעתכם?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s