לא! רק סקס. פרק יא': השיחה

"שמע, הערב אנחנו צריכים לדבר על משהו". האחת יורה בי בטלפון. על מה יש לנו לדבר ה-שבוע?!! אני צועק מהשוחה. "זה ל-א לטלפון. תחכה לערב, נדבר בבית, אחרי שהילדים ילכו לישון, ולא, אין לך שעות מחשב הערב". סאמממק. עכשיו אני צריך להתייבש עד הערב, אסור לי לשאול על מה בדיוק השיחה, כי זה רק ירגיז את המרוגזת עוד יותר, והכי מעצבן שעד שזה יקרה אני אסבול בשקט בלי המחשב. היא מתה על זה, לתת לי להתחרבש עם עצמי. עושה פרצופים לכל העולם, ממתין בציפייה לא דרוכה אבל עצבנית, תוך כדי שידור "הכל בסדר, לא לא, קחי את הזמן שלך, אני במילא עסוק לי, כן" לעולם הגדול. אני שווארמה על הגריל של האחת.

הבעיה בכל נושא השיחה הזו שזה בא רק ממנה. היא זו שקובעת ככה באמצע החיים כי אנחנו צריכים לדבר. סטופ דה פרס. אני לעומת זאת לא יכול לומר את המשפט הזה. זה לא נשמע טבעי. אם אני רוצה להגיד משהו אני אומר, לא תמיד בטאקט הנכון, והתיזמון שלי דפוק נורא, תמיד, אבל אומר. לי אין את הזכות לומר לה שאני רוצה לדבר איתה ככה בשקט שנינו בארבע עיניים "אחרי שהילדים….וזה". האמת, אני אפילו לא רשאי לומר את זה. אם אני מנסה, התשובה היא "תגיד עכשיו ומייד, אל תשחק איתי במשחקים האלו. יש לך משהו להסתיר ממני?!!!!!! אז תצא החוצה מהישיבה, ותדבר איתי עכשיו! אל תחשוב אפילו את מה שאתה רוצה לעשות. נראה אותך מנסה לסמס לי במקום לענות. נ-ר-א-ה א-ו-ת-ך". אז לי אסור.

כשזה בא ממנה זה די ברור לי מה הנושא. אני פישלתי, הגזמתי, שכחתי, עיצבנתי, לא התייחסתי, וחייב לשנות כי אחרת "אני לא רואה איך זה משתפר בלי המאמץ שלך, המממף". פעם, כשעוד הייתי ינוקא ביחסים אישיים (האחת היא באמת האחת. החברה האחרונה ארוכת הטווח והרצינית שהייתה לי מאז ומעולם. הממ, גם הראשונה, מגה חנון, זוכרים?), האחת נהנתה להתעלל בי עם השיחות האלו. כל שבוע ומחצה שיחה, ואני לא התרגלתי לזה מעולם. כל רגע חשבתי שהנה, נמאס לה ממני, ואני בדרך הביתה. הסיבה היא שולית תמידית. אני עשיתי ככה וככה ועל כן צריך לשלם, ואצלי התשלום תמיד היה מקסימלי, יענו, לך הביתה, "נקח פסק זמן". שתבינו, אלו משפטים מקצרי חיים לחנונים שיש להם חברה, ועוד כמו האחת. הפחד המשתק שהנה אני שוב לבד, והנה אני שוב לבד, ומי תבוא אחר כך, ואיך אני אספר לכולם, ומי לוקח את החתול, ורק עכשיו חזרנו מהסופר, זה לחץ גדול מדי על נפש צעירה נטולת ניסיון. מילא לנסות לחסל אותי אחרי המשכנתא, אבל למה להתעלל בי לפני?! מה המטרה כאן? לבדוק את הגבולות הנפשיים שלי? סתם למרוט לי את העצבים הרגישים?! זה חלק מהסוד שפיצחתי לאחר שנים ארוכות של ניסיון. בסוף תדעו גם אתם.

לה תמיד מותר להשתמש במשפט הזה והרזולוציה לא ממש חשובה. כן, אני מנפץ מוסכמות כי זה ישירות בניגוד לכל הדעות הרווחות, שזה קלף חזק, ואין להשתמש בו הרבה, אבל נגד חנונים זה תמיד מנצח, ברמה שבועית. תוכן השיחה אינו חשוב יותר. מי בכלל זוכר מה היה (היא זוכרת!! כל שיחה מאז ומעולם!!)? פעם, בינוקא ממקודם, זה התחיל על הספה, היא דיברה בשקט מופתי, מקפיא ומצמרר "יש לי משהו להגיד לך, ולא אני לא בהריון", (את ה-תרגיל הזה אני לא מרשה לה לעשות לי! לעשות שוב, הכוונה). אני ניסיתי להקשיב מבעד לאקו העצבני שרץ לי בראש, הנקודות השחורות באופק והסחרור הקל שהנה זה מגיע, היום אני חוזר לישון אצל אמא. לא ממש הצלחתי להקשיב בשעתיים הראשונות, אבל אני בטוח שהגבתי לה ודי הרבה, כי "דיברתי בקול רם" כנראה מפאניקה בלתי מציאותית, והיא ענתה לי חזרה, אסקלציה במהירות שיא, והגענו להתכה גרעינית. אני נשארתי על הספה ואחרי שעתיים היא קראה לי לבוא לחדר להמשיך לדבר. בשעה ארבע עשרים ושתיים לפנות בוקר השלמנו, מייק אפ סקס עד שש וחצי, והלך הלילה. עוד שבוע חלף.

היום אני ממש לא מתרגש מהמשפט הזה (כן, בטח, מרעיד לי את הלבלב כל פעם מחדש). למדתי לומר הפוך. רוצה לדבר, אז תדברי. רוצה בערב, אז בערב, רק תגידי על מה. לא רוצה להגיד, אז אני לא רוצה לדבר. ככה בנונשלאנטיות מופגנת, אהמ. במקום בערב, תבואי עכשיו ונצא יחד לצהריים. אפשר לדבר במסעדה, או על מנת סביח שאת אוהבת. מה זה חשוב מתי, העיקר שנדבר. משהו מציק לך, תגידי. בדיוק כמו שאני למדתי לעשות היום. מתישהו באמצע הדרך "השיחה" נעלמת מהאופק, ומחליפה את עצמה באיך עבר עליך היום? אם היא צצה שוב, אז יש לה, "לשיחה", כיוון אחר. זה הכיוון הרציני, שאומר, קרה משהו. אבל דיינו, אני לא שם, וכשאגיע לגשר אקפוץ ממנו.

בסיכומו של, רק בשנים האחרונות, קרי שבועיים אחרונים לערך, אני מבין שהיא לא באמת ניסתה לחסל אותי עם התקפי לב "ארעיים" מתוכננים היטב. האחת בסך הכל תקנה את החינוך הפולני של אמא שלי. היא חינכה אותי, אילפה, הכניסה הביתה, גילפה את העץ, עיצבה את החומר, ליטשה את היהלום (נו, יהלום, תזרמו עם המטאפורה). היא פשוט הכינה אותי לחיים ארוכים של זוגיות מאושרת בתפיסת עולמה. זה לא שהיא לא השתנתה (ככה בקטנה, היא האחת), ורק תפיסת עולמה שורה כעת עלינו, אבל באמת מצאנו שנינו את הדרך הנכונה לנו. אין לי ספק מי היתה המובילה כאן, וטוב שכך. לבד לא הייתי מגיע לרגע הזה, של ההכרה במה שהיא עשתה עבורי. אומנם באיחור רב, ועם תפיסה קצת מוגבלת ואיטית, אני חושב שבסוף הצלחתי. הסוף הגיע אך לא מזמן. האחת הובילה אותי בדרך המיוחדת שמתחילה במאוהב וממשיכה לכל החיים באוהב.

ומאז הם חיו...........

תמונה מהבלוג הזה

הפרק הבא

הפרק הקודם

****************************************

הצבעתם לי בסקר? הארות והערות, סיפורים, פידבקים, טוקבקים, יתקבלו בשמחה ואף יפורסמו. אשמח אם תרשמו, ואל תשכחו להפיץ ולספר לחברים…

Related articles

• תוכנית החלל הישראלית!!! פנטזיה סודית… (colaholic1972.wordpress.com)
• בנאום חיי אמרתי לא לאובמה! (colaholic1972.wordpress.com)
• Teenglish: פוסט אורח + ראיון (yaeltranslation.wordpress.com)
• מזל סרטן (ilanmanor.wordpress.com)