Wonder woman זה סוג של Superwoman

האחת החליטה עד היום על כל מעברי הדירה שלנו, כולל תזמונים ויעדים. כל עוד אני לא מקבל את עשרת הדונמים שלי במושב שקט, לגדל בנחת את הירקות והפירות שלי, לא מעניין אותי איפה אנחנו גרים. אם טוב לה אז יהיה טוב לי. למי שגדל בפתח תקווה, אין הרבה אופציות טובות לבחירה במגורים בעיר. הכל זה פתח תקווה, חוץ ממדינת תל אביב שנואת חיי. כן, גם רעננה, כפר סבא, רחובות, אשדוד, מודיעין, נתניה, חדרה ועפולה, זה פתח תקווה. בגודל אחר, אבל פתח תקווה. עיר שבאים לישון בה.

הנה, היא החליטה שוב, אז עוברים דירה אחרי שש שנים לערך בין ארבעת הקירות המוכרים. עברנו לא מעט דירות, אולי יותר מדי, אבל תמיד, בכל מעבר דירה אנחנו מופתעים מחדש. ז'תומרת שהאחת לא מופתעת ורק אני זה המופתע. מתחילים לארוז, ז'תומרת, שמתחילים לארוז את מה שלא עובר איתנו דירה. כמות הג'אנק שעף מהבית במסגרת האריזות והסידורים הוא מעבר לכל דימיון מופרע ויוצא דופן.

הפעם אנחנו עוזבים כי פשוט נמאס לנו לחיות בדירה הקיימת, היא קטנה מדי. התרחבנו עם השנים, ילדים וחתול, צרכים משתנים, חדר עבודה, מזווה ומחסנים כאילו אנחנו פליינג קרגו בנמל חיפה, וכל מחסן אורז משהו לעונה אחרת. פעם זה היה מחסן רק למה שלא באמת צריכים, העיקר שיהיה, ועכשיו זה הפך להיות בויעדם עם ג'אנק שהולך איתנו מדירה לדירה, מחסן במרפסת עבור מוצרים עונתיים, ארון מחסני לחורף-קיץ-עונת מעבר, ומזווה גדול לשלל מוצרי מטבח ו"אוכל יבש, שימורים, פסטה, רסק עגבניות, שתייה קלה". זה לא כולל את המחסנים הניידים בבגאז' של הרכבים.

ניקיון הג'אנק התחיל בפסח האחרון (2010 לצורכי תיעוד בלבד), ממש כמה ימים לפני ליל הסדר. "בשבת הזאת אל תעשה תוכניות כי אנחנו מסדרים את החדר שלך ואת הארון, של הבנות". האחת קובעת דה פקטו. טוב, שיהיה, נסדר, כאילו ויש לי זכות תגובה, "שעתיים-שלוש בקצב ונגמור עם זה". היא אומרת. שבת, שמונה בבוקר השכמה! אֵלְלֵי!!! מי יבוא לישועתי??? מה זה שמונה בבוקר לשלוש שעות סידורים?! "תקום, שנספיק, תישן בצהריים". בטח, רק החדר שלי ורק הארון של הבנות. ב-טחחחח, אין מטומטמם גדול ממני. אין. למוד ניסיון ונופל לבור הפתי כל פעם מחדש. אני בחור זול, סקס קונה אותי. היא לא בסדר, תסכימו איתי שזה לא מכובד מצידה לרמות ככה בלילה שלפני.

היום נגמר בשעה אחת עשרה וחצי בלילה אחרי סדר פסח של כל החדרים, כל הארונות, כל הבגדים. ה-כ-ל. נסעתי מספר לא ידוע של פעמים, עם שקיות בגדים ענקיות, נעליים, צעצועים, מגבות, כל האלה ששמים על המיטה ואני מסתבך איתם בכיוון של הגומי, לתרומה בכפר סבא. היורש ירד לזבל אולי עשרים פעמים, לא כולל את הפעמים שאני ירדתי לשם. עבדו עלינו, דוד!! שלוש שעות הפכו להיות יום ארוך-ארוך-ארוך. בסיומו הקל, לכשהתעוררתי בבוקר ראשון שלמחרת…….בעצם לא קמתי למחרת בבוקר. בליל הסדר ישבתי על הרצפה, ולקח לי חודש להתאושש מכאבי הגב האיומים שלי. זה ישב לה על המצפון. האאאאחחחחחחחחח כואב!!

יש לי נטייה בלתי מוסברת, לטענתי זו נטייה בלתי מוסברת, וההסבר היחיד שלי הוא צירוף מקרים נוראי, פשוט גורל מוזר, על כי אני איכשהו מוצא אותי עובד לעייפה בחו"ל בדיוק בזמן שעוברים דירה. לטענתה של האחת, זה מוסבר ועוד איך מוסבר, עם הסבר אחד ויחיד, חד כסכין שף יפנית. אני פשוט מתכנן את זה. העובדה כי אני בחו"ל כל חודש בחודשו אינה עוזרת לטענה שלי. פעם אחת טסתי לחו"ל בדיוק בבוקר המעבר. למה? באמת שאני לא זוכר אבל הייתה חובה להגיע ללקוח וזה תוכנן מראש. ככה. עד יומי האחרון אני אשלם על זה בריבית גרנדיוזית, שמביישת את ברוני השוק האפור.

גם עכשיו אני בדיוק חוזר מחו"ל אחרי אחת עשרה ימים, באמצע מרץ, כשבועיים לפני המעבר הבא שלנו שלא יהיה האחרון, והלוואי שיהיה זה שלפני האחרון. הפעם התחשבתי המון, למרות שלא מאמינים לי במשפוחה המורחבת, בעידודה הפעיל של שתחייה. ממש טסתי למחרת היומולדת שלי (לא נחגג משו בכלל השנה, די עלוב בסיכומו של…), כי רציתי להיות עם הילדים לשם שינוי.

בשנים האחרונות הייתי תמיד בחו"ל בתערוכה או אירוע אחר בדיוק ביומולדת. דרך אגב, התערוכה השנתית של קומיוניקסיה בסינגפור, תמיד מתקיימת על היומולדת של שתחייה, אז למה אני שוב אשם?! הפעם קיצרתי ביממה שלמה את החזרה שלי לארץ, (נכון שאני מתחשב??! תגידו לה!) להיות במעבר ועוד בזמן, הראשון באפריל אנחנו כבר בדירה החדשה.

בשבוע וקצת שלא הייתי שמעתי מהאחת את סיפורי האריזה בניצוחה שלה, עם עזרה מהמשפחה. אבא שלי אחראי על אספקת ארגזים, הארגזים מהקרטון העבה מורכבים, מתמלאים, נרשמים, עוברים, מועלים ונפרקים. מגיעים מתקינים חדשים לארונות חדשים, סופסוף מקרר סייד ביי סייד גדול כמו שרציתי, חזרנו למדיח כלים (י-ש !!!!!!), מזרן חדש לחדר תענוגות, ושלל דברים אחרים. כמובן שצריך להביא את המוּבר עם המשאית.

בדיוק בשבת שלפני הטיסה ניקינו את החדר שלי. הפעם ברצינות, לא כמו לפני פסח. תריסר שקיות זבל עפו משם לפח. שקיות ענקיות כמו של עיריית תל אביב. שמונה ארגזים ראשונים נאטמו. והכל נראה כאילו לא נגענו בו בכלל. נשאר כשהיה. צעצועים עפו גם כן, ושלל חפצים שנמאס לנו מהם. היורש עזר שוב, וגם את החדר שלו סידרנו. באמצע הדרך, זחלתי לה, "בטעות", מתחת לעור הרך והענוג, אז לקחתי את הקטנה והתחפפתי לבקר את הקצב שלי בטירה.

האמת, אני בר מזל עם שתחייה. היא כמו אמא שלי, לפחות בדרך לשם. אורזת בית, מקפלת, מעיפה, מסדרת, תולה (אותי), מנקה, מחליטה, הכל לבדה עם שלושה ילדים ועוד אחד כמוני, בחו"ל, והיא Superwoman. למרות הקיטורים שלה, אני עדיין חושב שממש עדיף לה לעשות הכל לבד בלעדי. הרבה יותר פשוט לקבל החלטות מה עף ומה נשאר. אני מאלו שאוגרים. "זה שלי!! מה את זורקת את זה?!?!! את זה אני צריך, לא יודע מתי אבל שיהיה. צריך, בטוח שצריך. זה שייך לבורג ההוא מהברז של הדירה הקודמת. ככה צריך", אני. ככה הכל נשאר, ואני מחטט לה בשקיות של מה שעף לפח, כי הרי היא אף פעם לא יודעת באמת מה שימושי ומה לא, "אני לא העפתי לך כלום לפח, אתה כמו תמיד, פשוט לא זוכר איפה שמת את זה". האחת.

"מתי אמרת הטיסה שלי לקונפרנס בסיישל? ברביעי לאפריל? לא נראה לי שאני אספיק לפגישה שם בשביעי לחודש. תשני את הכרטיס לשלושים במרץ, שאני אהיה בטוח. יופי. מתי חוזר? תשאירי פתוח…", אני לסוכנת נסיעות.

****

אהבתם? שתפו בפייסבוק עם החברים

»

  1. יעל הגיב:

    אני מוצאת את עצמי, כמעט כל פעם שאתה כותב, נקרעת מצחוק.
    כנראה שאתה עושה את זה טוב וכמו שצריך. אהבתי

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    אוהבת לקרוא אותך, יש לך את זה…………..

  3. עדנה הגיב:

    תענוג…ונכון כל כך
    שתהיו לי בריאים.

  4. האוסטרלית הגיב:

    לאן גוררים אותך הפעם?
    אין עליה על השתחייה שלך ( והכתיבה אכן ראוייה = סופרמן אתה יקירי )
    איפה מצביעים?

    • זיו הגיב:

      לא רחוק, כמה מאות מטרים, לצערי עדיין לא לנחלה, ואכן אין עליה. היא האחת. סופרמן אני לא, מקסימום מייטי-מאוס 🙂

      מצביעים בסקר בעמוד הראשי

  5. מ. הגיב:

    נפלא! ואתה עוד מוצא את הזמן לכתוב… כבר כתבו לפניי סופרמן!!!
    תתחדשו על הבית החדש מלאו אותו באור ושמחה והעיקר תהינו

  6. אחותך (הגדולה) הגיב:

    מעולה!!!!!!!!
    שנון כתמיד, שקוף כראי ומצחיק באלגנטיות ! 🙂

  7. נטי הגיב:

    יפה,
    אבל לגבי המדיח, עד היום "שתחיה" היתה המדיח, היא זאת שצריכה להגיד יש ובגדול:)

    • זיו הגיב:

      את בכלל לא מבינה למה אני צועק יש!!! בגלל המדיח. אני לא אצטרך לשמוע את התלונות שהיא שוטפת כלים 🙂

  8. אחותך (הקטנה) הגיב:

    קרעת אותי… אני באמת מקווה שהיא לא קוראת את הכל…
    קוראים נכבדים, הוא לא כזה אומלל, חצי ממה שאומרים לו הוא לא מפנים ו/או מקשיב.
    תמשיך לכתוב – אהבתי בגדול 🙂

  9. […] נכשלה כישלון מפואר. לא שוטף, לא עושה כביסה. יש גבול, היא סופרוומן, לא אני. רק חברי היקר, קצין כחול המדים, עושה הכל. אני גבר […]

  10. […] עצוב לראות אותה ככה, מסכנה שלי, אבל לא רוצה עזרה, כי היא סופרוומן, ועושה הכל לבד גם כשהיא חולה. כנראה שטוב לה ככה, שהסיפור […]

מה דעתכם?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s