the Hermon mounting

הכניסה לאתר החרמון. אין שלג, אין מבקרים

נכתב פברואר 2007, עודכן עכשיו 2011, לכבוד השלג שירד עד הבוקר, ולאלו שמתכננים ביקור בלבן בישראלי בימים הקרובים. תהנו 🙂

כל שנה אני מתעצבן מחדש שנייה אחרי שהחיוך הדבילי שלי נמחק לו לעגמומיות ישראלית טיפוסית. אני תמיד מאושר ברמה ילדותית ממש לקרוא שיש שלג בישראל. חורף זו העונה היפה והרגועה ביותר עבורי. אני מת על ה-כ-ל בחורף. מת על הגשם, זרזיפים או זלעפות, עם ברד תמיד עדיף. יש משהו מזכך, מנקה, מטהר בגשם, שעושה לי טוב כל כך בנשמה. שלג זו תופעת טבע אלוהית ממש.
לגשם בארץ יש ייחודיות שאין שני לו בעולם, והייתי כבר בהרבה גשם בעולם. לנו יש ריח מיוחד, קצת מדברי, קצת יבש, ומאוד רענן. מאוויר יבש וצחיח למעבר חד של רטוב ולח. הריח כאילו ולא הספיק להרטיב את האוויר והכל מריח לי חדש (הגזמתי, עכשיו תצחקו עלי). אולי לא נדבר עד כמה אני נפעם (איזה חנון משתפך) לראות קשת מופלאה, וראיתי כבר כמה מופלאות בחיי, החל מקשת מלאה קצה לקצה, דרך משולשת!! ועד קשת מוכפלת לאליפסה שלמה באחת מהטיסות יום מעל אירופה. הקשת צויירה על העננים שמתחתי. הייתי מהופנט.

סופסוף הגיע השלג היקר אל ארצינו. ראיתם את ירושלים בשלג? מהפנטת במיוחד. מצפה רמון בשלג זו תופעה מדהימה של עיר מדבר, חיה באמצע הצהוב-חום האינסופי שמסביב והנה היא, ורק היא, לבנה לכמה שעות. ויש לנו את החרמון. תמיד מדברים על השלג בחרמון. אפילו שיש שלג בצפת, מדברים על החרמון. בצפון יש את החרמון ושאר "יישובי הצפון העליון". תמונה של מפלסת דרך צבאית עם שלושה חיילים שמשחקים בשלג. עם ישראל, למוד שלג במשך חודשים ארוכים בשנה, בעיקר הסקי באירופה, יוצא בהמוניו לראות את התופעה, מקרוב. "מוקדם בבוקר, להספיק להגיע לפני כולם". גם אני מהעם. יצאנו כבר כמה פעמים באמצע השבוע (יענו אחת לשנה, אבל בשנה שעברה לא וגם השנה עדיין לא), עם הילדים לחרמון. כמובן שנתקענו אחרי כולם, אלו המקדימים שיוצאים בחושך ולא מחכים לבוקר כמו כולם. אתם יודעים היטב במה מדובר. או שאתם מהנתקעים כמוני, או מהמקדימים. יש את הקבוצה השלישית זה ועדי העובדים שמגיעים בעשרות אוטובוסים, ואז נוסעים לאט עוד יותר. גם אתם עצרתם פעם אחת ממש לפני הכניסה לחרמון ואמרתם לילדים, "טוב חבל על הזמן שלנו, במילא לא נגיע היום, צאו לשחק בשלג פה ליד האוטו ונרד חזרה לאכול משהו" ??

השלג בכניסה לחרמון תמיג מעוך, קשה, קרחוני למדי, ועף יותר מדי פעמים על אנשים שבדרך. אז מגיע שלב הכניסה לאתר והנה למה אני מתעצבן כל שנה מחדש. עומדים בתור עם שאר העם שאינו מועד עובדים או "קבוצה". "מאורגנת". היי, גם אנחנו קבוצה, של 10 אנשים. אהה זה רק משלושים ומעלה. הבנתי, כן אני אמתין פה מספר 112 בתור, בחוץ. תודה. והנה הגענו לקופה. מעולם לא הבנתי למה אני צריך לשלם על כניסה לאתר החרמון. זה האתר שלי, ממומן בכספי המיסים שלי, והשלג ירד גם עבורי. הוא לא שייך לאנשי המקום, גם לא בטאבו, אפילו אם ליברמן יגיד. אני מוכן לשלם על שימוש במתקנים שונים כמו רכבל שנבנה לא מכספי המיסים שלי, אבל כניסה לאתר?! זה כמו חוף ים. שירוויחו מהגזלנים האיומים בדמות מסעדות שעובדות שם. קצת השראה והמקום הזה יהיה יופי של מפלט ואוכל טוב. שלב הקופה וההלם לפנינו. ההלם מהמחיר. "את בטוחה שאת לא טועה? באמת מיליון שח לעשרה אנשים עם כניסה לרכבל? אבל אנחנו לא גולשים, והילדים כולם מתחת לגיל 10. טוב אחד מעל, אבל השאר לא. הם ישבו עלינו ברכבל!" גם פרצוף של האש פאפי לא עוזר כאן. ננסה גישה אחרת. מה עם הנחה בכרטיס מאסטרכראד? ויזה? בינלאומי? כאל? דיינרס פלטינום? אמריקן אקספרס? חבר של צה"ל? היינו צריכים להזמים מראש, אבל נגמר שם. אין כאן בקופה? כלום. שאני אחנק עכשיו. בחודש הקרוב אין בשר בבית. זה השלג שלי!!! סאממממק.

אז עלינו למעלה, ברכבל, אני לא מבזבז כרטיס כי את הכסף אני לא רואה חזרה. יצאנו החוצה כי למעלה אין כלום, למעט מזנון שבלשון המעטה ראה ימים טובים הרבה יותר, אני מאוד מקווה. הגענו לבור ההחלקה עם הפלסטיקים בצורת גלשן. שוב עולה??!! עוד רבע מיליון לשעה?!! מה קורה למדינה הזאת!!!? אבא, נו, תקח כבר. לקחתי. עצמתי עיניים כששילמתי. זה כואב פחות. הילדים גלשו. אני החלקתי אינספור פעמים, בלי הגלשן. זה כואב וחבל שאין לי זנב. אני עומד כמו דביל עם המצלמה למנסה לצלם בזמן הגלישה, אבל קר באצבעות. יוצא מצחיק אם כי לא משהו בכלל. גלשנו שעה ועשרים. דפקנו אותם!! ניצחנו!! הההאאאא! מגיעים להחזיר וההוא שלקח ממני רבע מיליון עושה לי פרצופים. נו, עזוב, אז איחרנו קצת, אח שלו, עזוב, עלה ביוקר, שחרר לי את המפתחות של הרכב. קר לי באצבע הקטנה של הרגל. אתה גדול! לא מספר עליך לאף אחד. מבטיח. יישאר בינינו העשרים דקות האלו. תותח, חולה עליך.גבר. יצאת ג-ב-ר.

אין לי מושג מה עושים שם בחרמון אנשים מבוגרים שלא באים לסקי. אני מבין לטייל בערבות שלג לבנות באירופה, או הרים מושלגים כספורט אתגרי, אבל בחרמון? אפילו הילדים קצת מתבעסים. זה לא באמת שלג למי שראה כבר שלג אמיתי בחייו. איך שלא נסגור את זה, שלג זה כיף גדול, גם כשהוא קטן בחרמון. נגיע עד עפולה לעצירה ראשונה?

מה דעתכם?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s