אני ככה קרוב להשלמה עם הגיל הזה, שלושים ותשע. שלושים……ו..תשע! תשע של שלושים. עוד שנה אני בגיל שאומרים עליו שהוא השלושים החדש. הגיל שתמיד נראה לי זקן מאי פעם. כאילו, אבא שלי תמיד היה ארבעים ומשהו, לפני, אחרי, זה היה נשמע תמיד ארבעים, ומשהו. אני לא יודע איך לעכל את הגיל הזה, בו יום יום אני נפרד משנות השלושים הסוערות. ככה סוער גם בארבעים?! (אני אהיה בן א-ר-ב-ע-י-ם עוד שנה!!! אין מצב שזה באמת קורה לי). תמיד הייתי בפריחה מאוחרת. הכל פרח לי מאוחר. אפילו הגילוח מאוחר, מדי. בקורס טיס נראיתי כמו ילד מחוג טיסנים שהלך לאיבוד ומחפש את המדריכה (סנונית קראו לה). תמיד הייתי חננה, מגה חננה, ואני לא יודע מתי זה השתנה (לא לצחוק יותר מדי, אני בטוח שזה כבר השתנה). אז עכשיו אני מרגיש בוגר יותר ובשל יותר, מה שאולי אחרים הרגישו לפני חמש שנים.
אני לא בענייני סיכומים של מספרים שלמים, עשורים. מה שיש, זה מה שעשיתי ומה שהצלחתי. לטוב ולרע. המשבר הגדול היה לי בגיל שלושים. יעדיו אלו שהיו מסביבי. לא הסכמתי לחגוג, ובקושי תיקשרתי עם הסביבה. גם היורש היה בן חודש. הכל היה חדש, מוזר, מלחיץ, כבד לנפש. היה. היום אני לא מסתכל לאחור, לא בוכה על חלב שנשפך. פשוט לא, רק חושב הלאה, איך לשנות שיהיה טוב יותר. זה כל מה שחשוב לי באמת. כמו לרבים אחרים, גם לי יש תוכניות, ברות מימוש, רק נטולות אומץ מעשי. זה יקרה. אולי. בטוח. כנראה. נראה לכם?
התוכנית היא כדלהלן: בשנה הבאה אני יוצא לחודש טיול תרמילאים בדרום אמריקה, וזה רק כי תימן לא נגישה לטיולים. רוני מצטרף אלי, ונבלה לנו בקרנבל בריו, קצת ארגנטינה, צ'ילה ופרו. בעיקר פרו. לא יודע מספיק להחליט על המסלול. הכל עוד ישתנה, אבל הזמן והיעד קבועים. אפילו ר.ח.י כבר לא יכולה להתנגד, ומצידי שתתנגד. טיול גיל ארבעים מאוחר או פשוט מוקדם לפני גיל שישים.
ועוד לפני השנה הבאה, אז אתם תופתעו, אבל גם השנה לא תמצאו אותי חוגג במועדונים, או דופק את הראש (לא! חננה). במילא אני לא רוקד (נקודה) ומועדונים לא מעניינים אותי. תנו לי כמה שעות מול הסטארקרפט שלי, ואני מסודר (לא! חננה). אולי שתחייה תפנק אותי הלילה.
תכלס. היום זה רק עוד מספר שתשתנה. לא יותר לא פחות. כבר לא מזיז לי. בחיי שאני כבר זקן. שלושים ותשע. תשע. איך זה קרה כל כך מהר?
מאחל לכם את מה שאני מאחל לעצמי – שתגשימו משאלת לב אחת לפחות.
HAPPY BIRTHDAY TO ME
זו משאלת לב לגיטימית?!
****************************************
הארות והערות, סיפורים, פידבקים, טוקבקים, יתקבלו בשמחה ואף יפורסמו. אשמח אם תרשמו, ואל תשכחו להפיץ ולספר לחברים…
Related Articles
- Birthdays (kellybernson.wordpress.com)
אני נגד. ככה. הבלוג של זיו. 
מזל טוב זיו
אושר, בריאות, הצלחה, הגשמה וכל אשר תבקש (גם מה שבתמונה)
ו…את המספרים עזוב…דע לנצל כל רגע להנות, לאהוב ולראות את הטוב
יום קסום ונפלא
תודה!
מזל טוב לחלוטין!!!
המון הצלחה, הגשמה, סיפוק, מודעות וחיים נפלאים לך במיוחד, ולכל מי שחשוב לך באשר הוא.
הלמבורגיני הזאת לא רחוקה ממך כמו שאת חושב… אתה פשוט לא רוצה אותה באמת.
"מחשבה מעצבת מציאות".
בינינו, גם כמו שאני קורא אותך, זה לא מה שחשוב לך בחיים. אבל הכוונה הובנה…
לא מזמן עברתי בעצמי את משוכת ה- 30, ומה אני אגיד לך זיו, כל עשור זה כמו ללדת את עצמך מחדש. מרגיש לי ככה.
מעניין איזו תמונה אני הייתי שם במקום הלמבורגיני 😉
שבוע מעולה שיהיה לך. כיף לקרוא אותך, ואני כל יום נכנס לראות אם שמת איזה פוסט חדש.
דודו.
תודה תודה!!! אני לא מאנשי האמונה של מחשבה מעצבת מציאות. אבל פגעת בול, הלמבורגיני זו לא שאיפה, ובכלל לא מה שחשוב לי בחיים. מקסימום סיבוב….
אחי היקר, אם יש משהו שיכול לעודד אותך ואת הקוראים שלך זה שתמיד אבל תמיד היית בעיניי (חנון, מגה חנון שבאמת פרץ מאוחר אבל נתן גז לכולנו..) מקור לגאווה- חכם ביותר (על סף השגעון במקרה שלך), מוכשר מאוד, כמעט טייס, טעם טוב בשופינג (תמיד ידעת לפנק אותי עוד לפני שתחיה הגיעה וגם אחרי), יש לך הצלחה בלתי ברורה בלייצר ילדים הורסים ואתה אף פעם לא מתייאש ורק מחפש עוד ועוד, אתה יוזם, כותב, מבשל, מצלם, מטייל ובכלל אתה אבא מדהים (שקצת התעייף בשנה האחרונה), וטוב לב שתמיד היה קיים!
אז כמו שאמרתי לך אתה במסלול הנכון…
אוהבת, אחותך.
את הסף כבר עברתי ממזמן. הילדים מוצלחים בגלל אמא שלהם.
נשיקות. מזל של הילדים שיש להם דודה כזו 🙂