אומנות

הבוקר קראתי כי אורה איל, שאיירה את ספרי הילדים המצליחים "מעשה בחמישה בלונים" ו"סיפורי איתמר" של מרים רות, הלכה לעולמה בגיל 64. היא איירה גם את ,איתמר" של גרוסמן. היה לי עצוב לרגע. לא הכרתי אותה מעולם, ואם הייתם שואלים אותי מי זו לא הייתי יודע. הייתי מזהה את מרים רות, וכמובן את הספרים שאיירה, כמו את איתמר של גרוסמן. בבטחה הייתי מזהה את הציורים ואת התירס מ"תירס חם". זו הדמעה של הבוקר כשקראתי אודותיה בידיעות. עשו שער אמצע יפה לזכרה.

אמנים נפלאים, נסתרים ונחבאים קצת מאחרים, שלא זכו להכרה הפומבית הנדרשת ליצירותיהם, אלו הם החשובים באמת. גדלנו עליהם, התרגשנו מהם כשהיינו ילדים ונוער, ונזהה את הבלון מחמישה בלונים בכל מקום בעולם. אלו הספרים הראשונים שרצתי לקנות לילדים שלי כשהגיע הזמן. אלו גם הספרים שהם מקבלים בגן "בתיק ספר", בשישי לאחר קבלת שבת. האמנים האלו חשובים, לי, יותר וערכם עבורי הוא רב במכפלות ענק מכל אותם רכיבים בודדים של דור הפלצנונים של קריוקי נולד בפח הגדול. אמבות אפורות ועילגות, חסרי חשיבות כאלירן שדה או ג'קו, קיבלו יותר מלל מודפס ומשודר, באפס חייהם, מאשר אורה איל וחבריה לתרבות.

נתיבה בן יהודה הלכה היום לעולמה, גם כן. הפסד שלנו. יש לי הרגשה כי לא במתכוון כמובן, היא קצת גנבה את רגעי התהילה הקטנים של אורה איל. נתיבה הייתה מפורסמת וידועה יותר, אבירת השפה העיברית. היא תקבל את ההספדים הראויים לה, היום, מחר, בסופשבוע. יאיר לפיד יכתוב עליה. רזי התחיל את ההספדים הבוקר, עם שידור משובח.

שתי אלו גורמות לי לתהות, מה באמת אנחנו מגדלים היום באופן תרבותי-אומנותי, שימשוך את המורשת הישראלית שלנו קדימה עוד שלושים או ארבעים שנה? על יצירות מופת ארוכות למאות שנים, אני כבר לא חולם. כמה אנחנו מבקשים, דורשים, להשקיע בתרבות שלנו? בצרפת יש חוק כי אחוז שלם מהתל"ג הולך לאומנות. אצלינו זה שברירי אלפיות האחוז. שירי ארץ ישראל "היפה, לא יהיו יותר. מערכונים מדהימים של מהפנטי במה מהוללים, פנטומימאים בחסד עליון, אומני הסלפסטיק, הצחוק, הדרמה, שיודעים לנצח את הקהל במבט, בקול, בתנועה מושלמת, כבר אין כאן. אולי יש עוד כמה שנשארו, אבל מהו הדור החדש שנמצא מחוץ לטלוויזיה? קטורזה הוא יחיד ומיוחד, אבל הוא דור חדש או ביניים? קושניר קרוב לישן יותר מאשר לחדש. אדיר מילר חדש. בערך. לצערי, באמת ומאוד לצערי, אני לא מכיר מספיק את אומני התיאטרון, או ציירים מוכשרים במיוחד, או מוסיקאים מהוללים, שלא נכנעים לרינגטונים, בשביל להזכיר אותם כאן. גם אני נפלתי תחת תרבות הרייטינג, ומי שלא שם כמעט ולא קיים. אני יודע לציין כמה שמות של סופרים חדשים ומיוחדים, אחת מהמוצלחות יותר לטעמי, זוהי הגר ינאי.

האם הממשלה הזו, והקודמת וזו שלפניה וזו שאחריה מבינות כי עם בלי תרבות זה לא עם? התרבות הישראלית שלנו, נמצאית שם למעלה כערך לשימור?! הס מלהזכיר את התרבות היהודית קדם קבלת המפתחות למדינת ישראל. האם יש כאן טעם להזכיר לביבי, אולי להתקשר אל משפחתה, כפי שטרח להתקשר למשפחתו של אבי כהן, בעודו מאושפז? אולי לבנת כאחראית המיניסטריאלית על התרבות? (!!!).

יהי זכרן ברוך.

****************************************

הארות והערות, סיפורים, פידבקים, טוקבקים, יתקבלו בשמחה ואף יפורסמו. אשמח אם תרשמו, ואל תשכחו להפיץ ולספר לחברים…

»

  1. נורית הגיב:

    קצרה היריעה. הולך ופוחת. נגמרו לי הקלישאות אבל מסכימה עם כל מילה.

  2. ברצוני לומר עד כמה עצוב לי שזה כך ולבטא את צערי באופן אישי! אני כל כך מסכימה שאמנים רבים כל כך גדולים אינם זכו להכרה בתקופת החיים.. וונגוך.. תנועות אמנות שונות בתרבות היצירה ופיסול ועוד..

מה דעתכם?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s