המירוץ לבחירות, יומיים עמוסים. פרק ב'.

תודה ל-Yנט על התמונה

כמה הוכחות טריות מהבוקר על כי אנחנו בתחילת מערכת בחירות. הראשונה זו שרה. יצא מהחושך אל האור למען בעלה, אני מנחש כי היועץ התורן אמר לעשות. אז עושים. שרה מצוטטת בגל"צ בהתבטאות כנגד חיית המחמד שלה, שטייניץ. היעד כבר סומן כשרה, "אשת ראש הממשלה" גם לבחירות הבאות. שטייניץ כבר פוטר, כנראה שגם את זה הוא לא מבין. המשך להוכחה הזו, יש ציטוט של "מקורב" נתניהו על כי רוה"מ בעצמו, כן, ביבי, התבטא כנגד שטייניץ על כי הוא לא בחירה מוצלחת והוא מתחיל להצטער על כך. אמנם הוא מגיע למסקנה הזו באיחור של שנתיים אחרי שאר שבעת מיליון האזרחים, להוציא דיירי אקירוב, אבל זו כבר סנונית שנייה בלהקת הבחירות. הוכחה שנייה הבלתי נמנעת היא דרעי. דבריו החכמים מאוד הבוקר, המוקפדים ובעיקר שנשמעים כאילו הוא כאן בתוככי ההוויה הישראלית מאז ומעולם, נונשלנטיות של דברים לאוזני המצביעים. דרעי קופץ ישירות לתוך הואקום החברתי הענק בגודל מכתש ירחי, שהולך צמוד לעלוב מכולם, אלי ישי. דרעי איש מבריק, בכל יכולות ניהוליות פוליטיות נדירות. הבנה מדינית עמוקה ואזרחית עוד יותר. חברתית הוא ניצח את כולם. אלמלא ההתאהבות שלו במנעמי הכוח השלטוני, היינו מרווחים יופי של מנהיג, בדיוק אחד כזה שחסר כאן, אפילו ראש ממשלה משובח. אחרי ההרשעה שלו בפלילים ציבוריים הוא לא ראוי לחזור לשרת את הציבור בתשלום. הוא יכול להתנדב בלבד, שוב, רק לתפקידים ללא אחריות מיניסטריאלית. ניקיון כפיים זה ניקיון כפיים. אין דרך אחרת להיאבק בשחיתות שלטונית כשאר הפושע יודע שהוא יכול לשוב. הוכחה שלישית אלו המאמרים של האקדמיה, שמנבאים שחורות נגד הגירה, בריחה, אובדן הכוח העובד והיוצר. תמיד הם שם, רגע אחרי שהבלאגן הפוליטי מתחיל להרים ראש, בעיקר כי התקשורת הרחבה מחפשת מקורות הצדקה לכתבות שלה על רחשי העם, שימו לב לכתבות "הלחם" שהתחילו היום וימשכו בשבועות הקרובים. קוראים לזה ליבוי. העיתונאים מריחים את אחורי הבחירות, ואין דלק טוב מזה לעיתונאים. יש עבודה. ג'וב סקיוריטי לעוד שנתיים לפחות.

פוליטיקאים חכמים ומנוסים, בעיקר אלו שבכנסת, לא מדברים בימים שהאש מופנית כלפי הממשלה המכהנת. תנו לביבי להיכוות לבד. האש עוטפת אותו מכל כיוון נכון לרגע זה. תנו לממשלה להפסיד עוד ועוד, לבדה, בדעת הקהל. לפעמים כשזורקים בנזין למדורה האש יכולה לנתר חזרה על המתיז התורן, אז הם נשמרים בצד. הם יודעים את מלאכתם מצוין. מלאכת ההישרדות כמובן. מתבטאים במקומות סטריליים כמו כנסים כלכליים, קיסריה, הרצלייה וכו'. אין להם את האומץ הנדרש מפוליטיקאי כיום, והמשפט האלמותי של טרומן על החום והמטבח, תופס כאן חזק כל כך. אנחנו חיים עם דור פוליטיקאים פחדן, עלוב, חסר יכולת להנהיג, ואין מאה ועשרים ראויים להיות בכנסת הבאה. בקושי חמישה אם אני ממש מתאמץ.

"אני חותך", אם האינפלציה הטהורה, האמיתית והראויה הייתה רק 2.7% בשנת 2010. כולנו אכלנו קש ומרורים מעליית מחירים מטורפת בחיים היומיומיים שלנו. עגלת קניות ממוצעת בסופר עלתה מרמת 400 ש"ל ללמעלה מ-600 ₪. שלא יעבדו עלי יותר. פירות וירקות נמכרים כאן במחירים של אירופה, ואין עליית מזון גלובאלית או חומרי גלם שמשפיעה על הגידולים אצלנו בארץ, בצורה תלולה כל כך. אנחנו מייצרים כאן זרעים, דשן, חקלאות, ומים. אולי המים אחראים לזה, אבל זה אומר שהממשלה אחראית לזה. איך שלא נסובב את המחירים נמצא בכל נקודה כישלון ממשלתי בטיפול בלינק כלשהו בשרשרת הייצור. ביקור בתחנת דלק עולה 100 ₪ יותר לכל ביקור, לא באופן חודשי. למה מעלים את הארנונה? הזבל שלי יקר יותר? הביוב שלי יקר יותר? אם החשמל לעיריות התייקר אז תמצאו פתרונות ירוקים לחסוך בהוצאות, גם בשופכין, גם במים, גם במחזור. אני משלם מס הכנסה, תיקחו משם. העיריות במילא לא משקיעות הרבה מדי בתושבים. כשתקציבים הולכים לאירועים גרנדיוזיים לפיאור שמו או שמה של ראש העירייה, אין דין וחשבון לציבור. הגענו למצב בו דירת חמישה חדרים בשרון, עולה שני מיליון ₪ לפני הוצאות לעו"ד, רישומים, מיסים נוספים, ומזגן. תחושת החיים שלנו שהולכת ומתבזבזת תחת נטל תשלומים שלא נגמר, ללא יד שולטת, מנהלת ומכוונת, באמת תביא עוד רבים וטובים לעזוב.

אם אחזור לרגע לאינפלציה, אז יש סיבה למה סבר פלוצקר מידיעות צועק על הרמאות הזו שנים ארוכות. את האינפלציה החודשית ניתן לשנות כך שהיא תתאים לסטטיסטיקה ולא להיפך. היום בנק ישראל בשיתוף ממשלת ישראל, מנהלות את המדד שיתאים לשני ערוצים עיקריים. האחד זה ערוץ היעד האינפלציוני, עיקרו להראות חוסן עולמי, דירוגים גבוהים לאשראים, ובלימה מבוקרת של השתוללות המחירים. גם אפקט פסיכולוגי לעם, להראות שהכל בשליטה ולא לתת עוד רוח גבית לעליית המחירים שכאן. השנייה זה משכנתאות בעיקר ותוספות יוקר. אם המדד עולה מאוד (עוד יעשו חשבון בימים הקרובים וזה יגיע לכדי דו ספרתי שנתי, תזכרו את שאמרתי), אזי שוק הנדל"ן יתמוטט ברגע, עשרות אלפי משפחות לא יצליחו לשלם את עליית החזרי המשכנתאות, עסקים יקרסו מהלוואת יקרות, ויהיה תוהו ובוהו אמיתי. הממשלה גם לא רוצה לשלם תוספות יוקר על פי ההסכמים שלה. הלכ נלקח בחשבון. רק דבר אחד לא נלקח. נפש העם. אי אפשר לשקר יותר, אי אפשר להסתיר את מה שאנחנו מרגישים בכיס. הנפש תנצח את טיפשות השילטון. לא נוכל לחכות עוד שנתיים לבחירות. קשה מדי. השאלה היא האם הם כבר הבינו שיש להחליט על בחירות לפני שתהיה כאן התקוממות אזרחית או שיחכו למהומות.

שנגדל להיות ככל העמים שמפגינים כשאר כואב להם. העמים שאומרים "זה לא גשם". מישהו רואה ברירה אחרת?

 

פרק א' של אתמול

«««««««««««
ספורט, לסיום
«««««««««««

חצי גמר גביע בכדורסל היה אמש. הפועל כמעט והמשיכה במסע עד לגמר, ורגע מזוכך של אושר צהוד, שמחה לאיד היה בשנייה האחרונה, כשהם הפסידו. אין כמו שמחה לאיד. א. חברתי היקרה אומרת כי האוהדים של הפועל מדהימים בקנאה שלהם לקבוצה, היא אפילו מייחלת לעוד כאלו בצבע צהוב. בעיה קלה שמעבירה אותם לצד הגועל תל אביב במקום הפועל תל אביב, זו ההתנהגות הרוחבית שלהם, נגד נורמות אהדה, ציבוריות ומקובלות אפילו בקרב אוהדים. שירי מחאה, עידוד ושמחה זה מקובל. בובת וודו של הבן של אובארוב על מנת לאחל לו שימות כי נפל מחלון דירתו זה מעבר לגבול המקובל (ויש דוגמאות רבות לרוב). הם לא השתנו. אתמול הם שרו שירי נאצה של השואה. השואה. שירים על השואה. הם מכנים את יד אליהו, "יד ושם". אוהדים מטומטמים, טיפשים ועלובים שלא מבינים את מקום השואה, כבודה וזכרה, ומבזים אותה בשימושם ככלי לגיטימי ביריבות ספורטיבית. אלו אוהדים שלא ראויים לקבוצה. אין מקום להשוות בין השואה לשירים על כל דבר אחר. אני לא היחיד שאומר את זה. תקראו את מוספי בספורט של היום.

****************************************

הארות והערות, סיפורים, פידבקים, טוקבקים, יתקבלו בשמחה ואף יפורסמו. אשמח אם תרשמו, ואל תשכחו להפיץ ולספר לחברים…