"הבטחת לפני שנה שתתקן את התנור החשמלי באמבטיה. לפני שנה. הגיע החורף ושוב לא עשית כלום. אתה תמיד מחכה לרגע האחרון עד שקר לנו בשביל לעשות משהו. עכשיו קר באמבטיה. עד הערב חסר לך שזה לא עובד. חסר לך. שנה חיכית, עכשיו תעשה". זהו התקציר של התקציר של המונולוג ששטף אותי לפני שבוע. מי מתקן תנורים בקיץ? זה כמו למלא גז במזגן בחורף. לא הגיוני. ולפי הכלל הידוע עם טוויסט קטן, מה שאפשר לדחות לשנה הבאה, כנראה גם אפשר לעוד שנתיים. "נסתדר". אז הסתדרתי יופי בלי תנור מקלחת עובד. ברור שהיו לי עוד תיקונים כאלו ואחרים לעשות בבית, לתקן חורים עם שפכטל, לקדוח, לתלות, להחליף, לכוון, להזיז, למתוח, להוציא מהמחסן, ולסדר. הרבה לסדר. אני תמיד דוחה לשבת את מה שצריך. בשבת יש היגיון של זמן "כי אני בבית כל היום". זה גם יופי של תירוץ להתעלם מצעקות הילדים מסביבי לכמה שעות, ולתת לשתחייה להתמודד. זה כמובן עד שנמאס לה, ואז יכולת התיקונים שלי מתקצרת, ואני יכול להשתמש בתירוץ הקלוש "שלא הספקתי כי …..". זה לא תופס, התירוץ הזה. לכל שבת יש עוד שבת בדיוק שבוע אחרי.

קיבלתי בדיחה באחת התגובות על אפוי הגבר ותכונותיו הרבות שנשים מחפשות. כמובן שגבר כזה תמיד זה השכן. ירוק יותר. חלק מהתכונות המוזכרות שם כבר בשלבי כתיבה שונים תוך היכרות אישית לפני ולפנים. אני לא בוב הבנאי, אלא הרבה יותר בוב ספוג. אני לא מבין למה מצפים ממני לדעת לתקן ניאגרה בשירותים, סיפון בכיור, צנרת סתומה, מקרר, טלוויזיה, מזגן, שקעים בקיר, כבל מאריך, צינורות השקיה, שעון לדוד……..פפפפפפפפ. זה חלק מהנישואין? קיבלתי ארגז מוזהב לכלי עבודה עם הכתובה? ואם אני לא יודע, עד כמה זה מפחית מערכי הקיומי כגבר שאמור לספר את צרכיי אישתו? בעולם השיוויוני שלנו, איפה תיק כלי העבודה שלה? להיגיון שלי, אם אני צריך להישאר עם הדור החדש בבית כשהם חולים, להכניס ולהוציא מבתי הגידול של משרד החינוך, להחליף חיתולים, להכין סנגוויצ'ים וארוחות צהריים, ללכת לחיסונים שכמעט ומעלפים אותי למראה מחטים ומזרקים (הפוביה הקשה שלי, גם עליה צריך לספר), למה, למה, שתחייה לא יכולה לתקן את השירותים?!?!!

האמת, אני מניח שיש בזה משהו "גברי". גבר צריך לדעת לתקן. וובכן, הוא לא. היום זה כבר לא פטיש ומסמר. בשביל לדעת להחזיק כלי עבודה, צריך לתרגל, לעשות, ללמוד איפשהו, ממישהו. עם עודף העיסוקים שיש לנו היום זה ממש לא טריוויאלי לדעת. למשל לתקן את התנור חימום באמבטיה. התיקון דורש לימוד על סולם קטן, לפרק תריסר ברגים, שלושה חלקים חיצוניים, ולהשחיל חוט חדש להפעלת התנור, דרך חור קטן מדי, לקשור 4 פעמים כי שכחתי, בפעם השנייה, להביא את הכדור הקטן שלא יברח החוט. חצי שעה עבודה לפחות, בפעם השנייה כמובן. בפעם הראשונה זה היה שעתיים. עכשיו אני אמור להסביר את זה. אני לא יכול לנצח את ההיגיון שלה שאומר כי, א', פעם כבר תיקנתי אז אני יודע איך. ב', עכשיו זה ייקח לי יותר מהר, כי אני יודע איך. ג', תיקנתי לא טוב בא', אז כדאי שאני אדע איך.

פעם, בימים קדומים למדי, אני מניח שאלו היו "עבודות של גבר". להחזיק קטר Cutter ביד לא היה מראה נשי מצודד, אם כי אותי זה ממש מדליק. אישה עם כלי עבודה זה אחלה מחרמן. במיוחד אם זה מגיע בלבוש אוברול, בלי חזייה, בשמש קייצית לוהטת נטולת מזגן וגם………נסחפתי לרגע עם הפנטזיות של הפנר. אז אישה עם כלי עבודה זה מחרמן. אותי. אפילו עם הגריז. ככה, די, אל תציקו. זה מה שיש. אז פעם היו כל מיני בעלי מקצוע מיוחדים כמו סנדלרים, גלבים ושוחט מקומי. את התיקונים עשו לבד בבית, כי היו שיעורי מלאכה בהם לימדו להחזיק פטיש ומקדחה. אולי. לא יודע. זה הדור של אבא שלי, של אבא שלו, של אבא שלו. אני אולי מאחרוני הדור "החדש, יותר שעדיין יודע להחזיק ביום בהיר, מקדחה ופטיש. לא מקצוען כמו בוב ממקודם, אבל יודע להסתדר היטב. תנו לי מדף חדש לשים על הקיר, ולפחות בורג אחד נכנס כמו שתכננתי. עם הדיבל, הנכון. לפחות. אני עדיין זוכר את קריאות ההתפעלות של תחייה לאחותה בטלפון, על כי מדף הזכוכית החדש באמבטיה, נכנס למקומו בדיוק התכנוני, ללא קידוחים נוספים ומיותרים.

לקדוח בקירות זה קל. הפטנט הוא לקרוא לה שתעמוד לידי עם שואב האבק, מופעל, והזרבובית שלו נמצאת מתחת למקום הקידוח. כך, כל נשורת הקידוח נשאבת ישירות אל השואב, ואני לא צריך לנקות את הריצפה! הבעיה עם הקידוח מגיעה בדמות גודל החור. חשוב מאוד לדעת את גודל הבורג, אורכו, מה הוא אמור להחזיק, אז נשקלל את הנתונים ונוציא דיבל מתאים. זו אומנות, שנרכשת בשנים של מאמץ. בעיקר שנים של קידוחים רבים מדי שמסתיימים במריחות גבס ארוכות על החורים "שפספסנו". עכשיו היא, שתחייה כמובן, אומרת את משפט המחץ הפוגעני עד לנימי עצביי הרופפים במילא, "אולי נביא בעל מקצוע?". ואיך נביא אותו? מהאקדמיה למברגה חשמלית?! הוא למד בדיוק כמוני. מאבא שלו, או מהקבלן שהיה הבוס שלו. גם אני יודע, ומקסימום נצבע מחדש את הקיר. נו, כבר אמרתי שאני לא אוהב את הצבע הזה. כן, ברור, נכון. עשיתי הרבה תיקוני גבס בחיים שלי. ממש הרבה. משום מה בדרך כלל אני שוכח לקדוח מחדש, לתלות, ולהשלים את המשימה אחרי הגבס. גבס זה מנוחה "כי צריך לחכות שיתייבש, אז נחים. זה יחכה "לשבת הבאה".

עכשיו, אם כבר הזכרתי את הדור החדש, שלי, כמוני, צעיר ממני, אז אנחנו צריכים להתמודד עם איקאה. איקאה זה זה לגו מעץ, בחלקים גדולים. ישראבלוף שגדל בשוודיה. מוכרים תמונות מקטלוגים, בחדרי מכירות יפים, והכל מגיע מקופל בקופסה שאני צריך להרכיב לבד. ואם אני לא בוב הבנאי?! למיטב ידיעותי, שבדיה זו מדינה ללא אפלייה וחזיות. שיוויון זכויות מלא ללא הבדלי מין, מין, מין, וגם גזע וצבע וכאלה. עם דת יש להם בעיה, אבל זה לא קשור לאיקאה. במדינה כזו, הייתכן כי מוצרי איקאה לא נולדים מתוך ראייה רחבה שגם נשים יכולות, אמורות, צריכות ואולי אך מוכרחות להרכיב לבד?! למה שתחייה יודעת לקנות באיקאה כל נר ותחתית של כוס, בצמוד לשטיחונים לאמבטיה, הוילון החדש, כמה קופסאות פלסטיק גדולות, מפיות, מעמדים לנרות, שולחן, מזנון, מיטה לילדים, ואני זה שצריך להרכיב??! בשם אלוהי שיוויון הזכויות, שביטלה לי את זכות הנבוט מימיי במערה כניאנדרטאלי, והעבירה את הנבוט אליה, באופן חוקי וגורף, שהיא תבנה את השידה הכפולה לחדר השינה. רגע לפני שאמרתי את שלי, עיצה לנשים. אם אתן רוצות גבר חובב הרכבות מאיקאה (אין כאלו), תקנו מברגה חשמלית משובחת לפני מסע הצייד המטורף ברחבי הקומה השנייה בנתניה. גופיית טריקו בלי חזייה מתחת ומברגה ביד, יבטיחו לכן ביצוע שיא של הרכבה עם כל החלקים במקומם! ואני לא ממש מצפה למשהו אחורי זה.

בכל מקרה, בסוף היום, היא תמיד תתלונן שאני קודח בחור הלא נכון.

* ביזנס. מי מבין קוראותיי היקרות והמיוחדות, פנויה להקמת אתר-מיזם מיוחד לקניות מיוחדות? צריך טאץ' של אישה. יש לי רעיון. האאא!

 

תודו שיש בזה משהו מחרמן.......

****************************************

הארות והערות, סיפורים, פידבקים, טוקבקים, יתקבלו בשמחה ואף יפורסמו. אשמח אם תרשמו, ואל תשכחו להפיץ ולספר לחברים…

»

  1. דפי הגיב:

    איזה ביזנס? אין פנויה ממני

  2. מ. הגיב:

    כבתבת יפה. אהבתי
    והרעיון? פשוט סקרנית …. כן אני מבינה במייל כמובן

  3. יעל הגיב:

    אהבתי-צוחקת כמו מכל מה שאתה כותב וחייבת לאמר שכשאני קוראת, אני מדמיינת את שתחייה- עומדת לידך, אומרת, מגיבה. זה מסתדר לי.הכי כיף בקריאת דבריך, כל נושא מחדש מבהיר לי שאני/הוא לא לבד. שאנחנו נורמאלים לגמרי ואין סיבה לדאגה. מרגיע משהו לא?

  4. אחותך (הגדולה) הגיב:

    השנינות שיוצאת ממך כ"כ חזקה ומדוייקת שקשה לבוא נגדך…………..אהבתי מאוד!

  5. […] היא סופרוומן, לא אני. רק חברי היקר, קצין כחול המדים, עושה הכל. אני גבר פשוט ובסיסי למדי, עם מגבלות ידועות לכל חוקר […]

  6. […] לבשל, עם כל הסירים והכלים בבית. יש כאלו שיודעים להיות בוב הבנאי, ויש כמה כאלו בינינו, כמו חברי הקצין הכחול היקר שלי, […]

  7. […] תודה. החיים שלה נינוחים וחפים מבעיות קרדינליות, כי אני בוב הבנאי. אז לא קדחתי מדף חדש, לא צריך, כי את במילא רק תאספי עליו […]

מה דעתכם?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s