מעתה אמור האנס הכפול ועבריין המין, משה קצב.

קו ההגנה המבריק, המתוכנן, היעיל והסופר-דופר יקר להחריד, התנפץ לו בקול כל כך גדול, שההדים שרודפים את ההתנפצות הזו, ישמעו עוד חודשים ארוכים. הכישלון המפואר הזה, הקולוסאלי הזה עוד יילמד בבתי ספר לסנגורים למתקדמים, "איך לא בונים קו הגנה שבור, שיקרי, לא עקבי, מחורר, מחורטט ווירטואלי". זה יהיה תחת הפרק "גם לשופטים נמאס לשמוע שקרים על שקרים של עורכי דין יקרים ללא הצדקה". תכל'ס, היום אני שמח.

מצד ראשון, שמחתי מאוד על ההרשעה המהוללת הזו, חסרת העכבות, עם כל אומץ הלב הציבורי הנדרש, נגד נשיא המדינה לשעבר, מר-חמוץ-מלוח משה קצב. דרכי ההתנהלות התקשורתית והפלילית שלו, מרגע החקירות ועד להרשעה, היו עלובות ובזויות, מתחת לכל נורמה קיימת, עם מימון בלתי נגמר (למה לא שואלים מאיפה הכסף?), נגד התקשורת, העם, מערכת החוק על שלל זרועותיה, והגרוע מכל, נגד המתלוננות. מסע שיסוי אכזרי, מחושב, מנוהל ביד רמה על ידי יועצים, עורכי דין, יחצ"נים, הכל למען משה קצב. זכור לי במיוחד ראיון שערך רזי ברקאי, לפני כשנתיים, לערך, בו אחד מהעו"ד החברותא של קצב, טען בלהט כי הוא יודע בוודאות מוחלטת כי "א.מבית הנשיא" היא זונה במקצועה. הייתה תביעה זוטא. היא נצחה. 100 אלף ₪ אני חושב. הטינופת הזו התנצלה בערך שוב אצל רזי. בישראל, הוא עדיין עו"ד. רק בישראל. מעולם לא תמכתי בו לנשיאות. פוליטיקאי אפלולי ונכלולי, קטן וללא חשיבות שקיבל להיות נשיא בקומבינה המכוערת של חברי כנופיית כנסת ישראל. רובי ריבלין תמך בו. רובי רוצה להיות נשיא.

מצד שני אני שמח עבור המתלוננות הרשמיות, ועבור המתלוננות שנפלו בחסות חוק ההתיישנות, ועבור כל אלו שנפגעו ממנו ופחדו להתלונן. מגיע להם להרגיש מנצחות, סוגרות מעגל, לצאת מבועת הפחד הסובבת אותן כל הזמן. הגיע זמנן ליישר מעט יותר את הקומה, להרגיש את הגו הזקוף. כולם ידברו על קצב, הוא זה הנושא, האישו הגדול. העולם ידבר עליו. כל עיתון הבוקר יכתוב רק עליו "סיקור מיוחד". אף אחד לא יביא את סיפור הנפגעות. אולי 'בוקסה, קטנה, מסגרת אפורה ליד כתבה אחרת בשביל למלא את החסר. לדעתי, הנושא הוא תמיד הקורבנות. אף פעם לא הפושעים. אין מספיק טיפול בקורבנות, עזרה נכונה נפשית, תמיכה בקיום, לאורך זמן. הכל מתוקצב קרוב לאפס יחסית לנדרש, ולא רק עבור קורבנות אונס או עבירות מין. בכלל, עבור קורבנות פשע כלשהו. משפחות נהרסות ואין להן למי לפנות. עוד תקציב לא קיים שלא מדברים עליו, עד שייכתב בדם. כרגיל אצלנו.

מצד שלישי אני שמח לאידם של עורכי הדין היקרים, השבעים והסובאים, הסנגורים המהוללים "מהשורה הראשונה", אלו שמקבלים לקוחות בפרופיל תקשורתי גבוהה רק בשביל שידברו עליהם כמה שיותר, ומשקיעים את זמנם בתקשורת יותר מאשר עם הלקוח. עורכי הדין שתמיד מפסידים, תמיד מפסידים, ועדיין יש טמבלים שמשלמים להם אלפי דולרים לשעת עבודה. ישראל זה מקום קטן מדי בשביל עורכי דין כאלו, אין להם הצדקה קיומית. אין פסקי דין שתומכים בהם, אין פיצויי עתק שהם נהנים ממנו יחד עם הלקוח שלהם, פשוט אין. בישראל יש 99.9% הרשעה, משהו די קרוב לזה, אולי בלי ה-0.9%. זה אומר שהם תמיד מפסידים. באופן יחסי מתוך אלף משפטים הם מנצחים בעשר (או אחד), ואם יש עשרה עורכי דין בשורה הראשונה, אז כל אחד מנצח במשפט אחד בלבד, והם עובדים רוחבי על עשרות משפטים בו זמנית. אי לכך, הם לוזרים!!! פרופ' ליבאי עשה יפה, והתקפל עם הכבוד ממש ברגע הנכון. האחרים פשוט היו שם בשביל הכסף וזמן המסך.

קו ההגנה התנפץ לשברירים כמו דורלקס על רצפת המטבח. אין טענה שלא נופצה על ידי השופטים, פה אחד. עבודה סיזיפית, מייגעת, מעמיקה, ויסודית עשו שם. הבדיחה הגדולה ביותר בקו ההגנה הזה, שנבנה כטלאי על טלאי על טלאי, היא שהוד האנס המורשע, סיפר שלא היה דבר וחצי דבר בינו לבים המתלוננות. "עשו נגדי יד אחת". לא רומן, לא נגיעה, לא כלום. פשוט כלום. עורכי הדין היקרים רמזו יותר מפעם אחת שאולי היו יחסים בהסכמה. אין שני אלו מתחברים רק היקרים יודעים. המשטרה, הפרקליטות, חוץ ממזוז, התובעים והשופטים, הבינו את הפרדוקס הזה. את המשוואה שלא יכולה להתקיים במציאות. עלו עליהם, ועל הרמזים שלהם. חרב הפיפיות של הרמזים, ריסקה בפטיש ברזל כבד את קו ההגנה. לא רק שהשופטים לא קנו את זה, אלא השתמשו בזה בשביל להצדיק את הוד שקרניותו, האנס קצב. הכפשות זדוניות בלי אחיזה במציאות. עכשיו הם משמיצים את בית המשפט וההחלטות היום. ממש לא ידענו שזה מגיע. תמיד מהצד של הלוזרים נשמע בקצב את הנעימה: "השופט בן Zונה".

לסיום, רק תזכרו שלהצבעה שלנו לכנסת יש מחיר, ומחיר כבד. לא להצביע זה להשפיע לרעה. חברי כנופיית הכנסת הנוכחית עוד יבחרו ברובי "אני ירושלמי דור שביעי" ריבלין, לנשיא העשירי של ישראל. אלו אותם מאכערים שעשו קומבינה עבור קצב בבחירות הקודמות. יש כתובת, ביבי, ליכוד, ישי, ש"ס. תזכרו את זה בהצבעה הבאה. לרובי ריבלין אין עמוד אחד בספר חייו של עשייה ציבורית, בחייו הציבוריים. הוא לא יכול להראות אפילו חוק אחד שהוא העביר למען העם, למען עתיד ילדנו, בכל שנותיו בפנסיה הציבורית, מכספי המיסים שלי ושלכם. שמישהו יסביר לי למה הוא ראוי להיות נשיא המדינה, ולא אריק אינשטיין או עמוס עוז?

אני מקווה שהפסיקה הזו תשנה בהרבה את יחס בתי המשפט בארץ, לפושעים. יחס קשה ונוקשה, בלתי מתפשר, וללא משוא פנים. אני רוצה יחס קר ועצבני, מעניש בצורה קשה מאוד כל פושע ופושע. אני רוצה נקמה בפושעים. מי מהמר איתי שהוא מקבל מינימום תריסר שנים בקלבוש?

אשם!!! (תודה לתמונה Yנט)

****************************************

הארות והערות, סיפורים, פידבקים, טוקבקים, יתקבלו בשמחה ואף יפורסמו. אשמח אם תרשמו, ואל תשכחו להפיץ ולספר לחברים…