שונא

בשבילי החורף מגיע ברצף כזה: בשלהי אוגוסט החצבים פורחים, ומזכירים שהקיץ קמל ושוקע. עוברים לשעון חורף בתחילת הסתיו, ולפעמים עוד בסוף הקיץ. ככה פתאום מבליח לרגע קל איזשהו סתוון רטוב אבל קטן, בדרך כלל בסמיכות לסוכות, ואז אכלנו אותה בגדול לשלושה ימים בערך. טייסות שלמות של נמלים שחורות וגדולות בוקעות מחריצים באדמה, מתעוררות משנת הקיץ, מחכות שעה או שעתיים לייבש את הכנפיים הלבנות והשקופות, ואז מתחילות לרחף במהירות נמוכה באוויר, בעודן תרות אחר מטרות חדשות. מרבית המטרות זה המשמות של הרכבים, וכמה מוצלחות במיוחד נוטחתות על הגג ללא פגע. הנמלים השמנמנות הללו גם עושות קולות פיצוח מגעילים כשדורכים עליהן. הנה, ממש עכשיו אני יודע שהחורף מתחיל. עד הנמלים המקוללות הללו זה לא באמת חורף, וכולכם יודעים על מה אני מדבר. חכו ליום שלישי הקרוב. עם שוך הסערה, הטייסות השחורות נכנסות לפעולה. אפשר לדמיין את הסצנה המתבקשת מאפוקליפסה עכשיו שהולחנה לפני 160 שנים על ידי וואגנר.

כשהייתי ילד, וקצת לאחר מכן, משהו מתבגר יותר, אבל עדיין חנון כמובן, ביליתי הרבה זמן עם חבר קרוב. גר ממש לידי, בבית פרטי גדול בפינת הרחוב, עם חצר ענקית, עצים, כלב מזדקן שמת לו פתאום, והרבה כיף. ישנו אחד אצל השני לא מעט ימים ארוכים. בחצר שלהם היו הרבה נמלים שחורות כאלו. פעם אחת ראינו את הנמלה השחורה והאימתנית הראשונה לאחר הגשם, מפצחת את מעטהו הרך והרטוב של קרום האדמה, ויוצאת לחופשי, בעוד טייסות הנמלים מגיחות אחריה במהירות מרשימה. מנמלה בודדת, אחת לאחר האחרת, זה הפך להיות בזוגות, שלישיות ועשרות שיוצאות יחד. נוצרה שלולית שחורה וענקית עם נקודות לבנות בוהקות לסימון הכנפיים, שזוחלת לאיטה במאות, אם לא אלפי נמלים, שמייבשות את הכנפיים ומחכות לסולו הראשון, וכנראה האחרון להם. ואז זה התחיל. הן מתרוממות לאוויר באיטיות וכבדות, והכל נהיה שחור, ורוחש, עף ונדבק. לדעתי, הנמלים האלו, זו מוטציה של הטבע, ומין תזכורת לכך שפעם היו דינוזאורים, שגם כנראה עפו, וכדאי שנאמין בזה. נמלה מעופפת, נו באמת. איזו בדיחה רעה של האבולוציה. אוי, כמה שאני מתעב את השחורות הגדולות והמעופפות האלו. שנצמדות לכל דבר, לאוטו, לבגדים, לחלונות. אפילו לא כיף למעוך אותם, זה מגעיל מדי. וכמה נמלים יש, מיליונים, עשרות מיליונים, עפות באוויר. מכה יותר גרוע מהחומיינים, גם לג'וקים אני מתכוון.

במטאורולוגיה אני לא מבין גדול, אבל עשיתי קורס מטאורולוגיה אחד, מאוד מעניין, על המיזוג בחוץ, ענני נוצה וקומולוסים. זרמי אוויר מלמטה ומהצדדים שמתנגשים בזרמים אחרים מלמטה והצדדים, יוצרים לנו מערבולות ולחץ ברומטרי נמוך או גבוהה, ושאר שטויות שכולם יודעים להגיד אבל לא ממש מבינים בהם. "שקע חמקמק", זוכרים? אני כן זוכר שרק ענני קומולוסים שונים יכולים לייצר ברקים ומכאן רעמים, הם יכולים להגיע לגובה של עשרים קילומטר או יותר, יש בהם זרמי אוויר חזקים מאוד וגושי קרח עצומי מימדים. מטוסים שומרים מרחק בטחון גדול מהם. אבל היופי הוא בטיסות יום לאירופה, באמצע החורף, מעל סופה חורפית קשה. השמש מאירה את השמיים מעל העננים ומרבד רך ולבן משתקף מהחלון, כרצפה על השמיים. ענני הקומולוסים נראים למרחוק, וממש עוצרי נשימה ביופיים.

בכל אופן, העיקר שיש אמונה שהחורף הגיע, ויאללה גששששששששששששם. המון גשם. כמה שיותר גשם, יותר טוב. שלג בכלל עדיף, ומצטלם נהדר. מעניין איזה חורף בסוף באמת נקבל.

מי מהמר איתי שבפורים יירד גשם?

* תמונה מאורבן סייאנס

****************************************

הארות והערות, סיפורים, פידבקים, טוקבקים, יתקבלו בשמחה ואף יפורסמו. אשמח אם תרשמו, ואל תשכחו להפיץ ולספר לחברים…

מה דעתכם?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s