איזה אושר של חדר 🙂 כמה כיף להיות במקום בהיר שכזה, מלא שמחת חיים. אנשים מחוטבים, רעננים, בריאים. זו מעין הילה מיוחדת שעוטפת גם אותי כשאני נכנס לחדר אושר. מביט מסביב בכל התוכעס המחוטבים שנעים על ההליכונים (ואני מסנן היטב תוכעס לתחת, אישה, ללא אישה).

שם את התיק במקום המיועד לתיקים, מוציא את האוזניות שקניתי לטיסות, מיוחדות, מסננות רעשים ב-80%. תוצרת גרמנית, סנהייזר. מכין את המגבת עבור ההליכון, בודק את השטח, איפה הכי טוב להיות (מול הטלוויזיה כמובן!), איזה הליכון מתאים לי, ויוצא לדרך. 10 דק' של הליכה לא נמרצת, אסור לי בגלל הגב. כן, אמממ, אסור לי, זהו. אחרי 10 דק', אני חצי מעולף, ונשבע לא להתקרב יותר לחדר האושר הזה. עוד כמה מאות כפיפות בטן, אם סופרים מסביב את כולם, כמו מניין בבית קברות, שמספיק למצוא עשרה יהודים כשרים במתחם ויש מניין, אולי תרגילון או שניים על מכשיר עינויים מרופד, ויאללה, עשיתי את שלי!!

את המושג חדר אושר במקום חדש כושר שמעתי בהולמס פלייס הרצליה, הראשון שנרשמתי אליו לפני עידן ועידנים. מדריכה חטובה לעילא ולעילא הכניסה בי את המרץ וההתלהבות, ועל הדרך את המושג "חדר אושר". אני בטוח שהיו סיבות אחרות בגינם חתמתי על המנוי השנתי. הולמס פלייס הרצליה התגלה כאכזבה עמוקה עד מאוד של חדר כושר. מדריכם איומים, חסרי חשק ועניין, שעובדים מרבית זמנם רק באימונים אישיים. אין הכוונה, עזרה, ואי אפשר לשאול שם שאלה או לבקש ייעוץ. הם תמיד עסוקים, וכמו בזהו זה הנדירה "תפנה לפופטיץ". התלוננתי, כתבתי מכתב, הזמינו אותי לשיחה עם מנהלת שירות הלקוחות, ושעה הדרכה עם מדריך בכיר. נאדה. כלום, אפס אפסים של שינוי.

בטיפשותי הרבה, פניתי להולמס פלייס רעננה. זו אשכרה חותמת להיותי מטומטם עם קבלות. תרתי משמע, קבלות. רעננה היה גרוע אף יותר. מקום קטן, תמיד עמוס בכל מיני רעננים לא רעננים, המון מדי נשים לא עובדות בשעות הבוקר, עם ג'יפים מגודלים שתופסים את כל החניות האפשריות. בערב אף גרוע יותר. נשות הקריירה חוזרות, הבעלים שמוכרחים דיאטה מגיעים, ואין מספיק מכשירים לכולם. מחכים בתור כמו מקבצי נדבות.

בשעות ההמתנה בהולמס פלייס, ולא חשוב איזה בדיוק, התבוננתי במבקרות (ובמבקרים, בשביל האיזון הקוסמי), ולמדתי כמה שיעורים חשובים עד מאוד. נשים שמגיעות לשיעורים פרטיים, עושות פדיקור, מניקור, פן, בוטוקס, ליפסטיק, נצנצים על הציצי הבולט מהניתוח וערכת התעמלות חדשה ומאובזרת באלפי שקלים של נייקי, כולל נעליים. הן אף פעם לא מגיעות עם אותו לבוש או נעלי התעמלות שכבר לבשו פעם אחת לפחות. הגברים המחוטבים באים רק לנפח שרירים ומשקולות. כל השאר לא מעניין אותם. המקום הזה, הולמס פלייס, בנוי רק עבור דבר אחד: שופוני!! האומללים שכן מגיעים לעשות כושר אמיתי, זוכים להתעלמות מופגנת. זיעה זה לא דבר מומלץ בהולמס פלייס. זה מריח, רטוב, מוכתם במקומות מוזרים, אנטי סקסי והרי אנחנו שם בשביל הסקסי.

שנתיים של כסף מיותר, עדיף היה להשקיע בנסיעה לחו"ל או בהמוני מסעדות גורמה. משם נגררתי למקום המושלם, חדר האושר האמיתי של חיי. הסלון מול הטלוויזיה. מ-ו-ש-ל-ם! גם לכם יש אחד כזה בבית, שנהנה ממנו. תמיד יש מקום, טלוויזיה רב ערוצית לבחירתי, ואפשר לעשות תרגילים בשכיבה. גם הכורסה יותר נוחה. ואם אני ממש נחמד, או הגיע היומולדת שלי, אז שתחייה ממש עושה אותי מאושר לכמה דק'. אבל ממש!

את העונש על חדר האושר הפרטי שלי, אתם כבר מכירים היטב. מי שחדש כאן, שיקרא את ערכת הפוסטים של "ניקוי רעלים", הסדנא. גם שתחייה מאוד אוהבת חדר אושר. למעט השנה האחרונה היא מאוהבת בחדר אושר מרחוק. בשביל לקרב אותו אליה, התחדשנו בשנים עברו, בהמוני מכשירים שונים ומשונים, בגדלים וצורות של רובוטריקים, כאלו שנשענים על הקיר או נכנסים מתחת למיטה. כולם הגיעו מערוץ המכירות של הטלוויזיה, או מהחוברת של ויזה, ובעיקר "היה במבצע, ממש בלי כסף". אני מטומטם ופתי. בסיכומו של יום מחצית מהמכשירים מצאו דרכם למחזור בחירייה, והחצי השני מסתתר לו בנפתולי הבוידעם.

הילדים באו, ועם השנים עשינו מנוי בקאנטרי המקומי. יש בריכה, כל השנה (הוריייי!), חדר אושר, מכשירים שונים, כאלו שקופצים עליהם, קופצים איתם, עפים על הקיר, בר מיצים ואוכל "בריאותי", "חוגים" (אני מת על חוגים, לא!). שתחייה מתמידה יפה בחדר האושר (סוכית על כבר אמרתי, ואחזור ואומר, מגיע לה). זה חדר אושר לאנשים כמונו, ואולי גם כמוכם, חלקכם לפחות. שם נמדדים בזיעה, לא כולם מחוטבים, לא כולם לשובים אופנת נייקי האחרונה, אבל כולם מתאמצים. חוץ ממני.

לי יש פטור רפואי מחדר אושר. עושה רק בריכה. בפעם האחרונה שניסיתי, נתפס לי הגב בגלל כמה כפיפות בטן קלות. זה רק מחדד את הטענה שלי שחדר אושר מסוכן לבריאות.

****************************************

הארות והערות, סיפורים, פידבקים, טוקבקים, יתקבלו בשמחה ואף יפורסמו. אשמח אם תרשמו, ואל תשכחו להפיץ ולספר לחברים…

מה דעתכם?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s