אתמול יאיר לפיד כתב משהו בעמוד הפייסבוק שלו, על השמאל הישראלי. הגבתי בקצרה כי לדעתי אין כבר שמאל בפוליטיקה שלנו. יש מחממי ישבנים בלבד. השמאל מחכה לתקומה מעפר. עברנו להיות עם ימני, מיליטנטי ועצבני מאי פעם. לפחות זו התמונה הממשלתית והדיפלומטית שלנו.חיכיתי כמה שבועות לפרסם את זה. היום בא לי.

העם הזה בחר את "גוש הימין" בבחירות האחרונת. מעניין שהגוש הימני נולד בשנייה שהודיעו לביבי כי הוא הפסיד לציפי. אלו העובדות היבשות. אבל אני קטונתי מהגדרות מכלילות. ככשואלים אותי בחו"ל, מאיזה ארץ אני, ואני מתכוון לאנשים שאני לא מכיר, כמו בחנויות או נהגי מוניות (ההיא בקבלה של המסאז' התאילנדי), אני אומר יוון בד"כ. מרביתם לא יודעים היכן זה, ולא שמעו על יוון. במרביתם אני מתכוון ל99.999%. מול האנשים שאני כן מכיר, אני רק ישראלי. הזהות שלי היא ישראלית. כבר שנים שאני מסרב לנטות לצד זה או צד אחר. לדעתי אין יותר צדדים בעם. יש משוגעים בקצוות. באמצע הוא רק ישראלי. אנחנו כמעט התפלגות גאוס קלאסית, רק עם שוליים צרים…

אבא שלי גדל בבית פועלי העם. הסתדרות. הפועל פתח תקווה. סבא שלי היה פעיל שם, בדרך כזו או אחרת. פנקסים אדומים, האחד במאי, חג לפועלים. אני גדלתי על "אמת" ו"מערך". אני זוכר הרבה מאוד בחירות בשנות השמונים, לכנסת, לראשות עיריית פתח תקווה, בהם אבא שלי היה פעיל רציני במפלגה בעיר. היו לנו כובעים, חולצות סיכות, סנדוויצ'ים, ועבודה בין הסניפים. מתישהו גם היו מחשבים, ואני "הפעלתי עמדת מחשב", קרי, הזנתי מספרים לטבלה. פאר טכנולוגי. שילמו לי על זה, הרבה, אז מ'כפת לי. ככה היה הבית. אנחנו היינו מפועלי העם. הליכוד היה מוקצה מחמת מיאוס. בגין היה אסון לאומי, ולמרות עדת המעריצים שלו שמנסים לשנות בכח את ההיסטוריה, תרגיל ביבי קלאסי, לשחק עם העובדות כי העם טיפש, העם שוכח, ההיסטוריה מוכיחה כי הוא היה ראש הממשלה הגרוע אי פעם בתולדות ישראל. אינפלציה של מאות אחוזים, התרסקות כלכלית, הסכמי שלום שערוריתיים, מלחמה בלבנון ועוד. היה אז המערך נגד הליכוד. חיים פשוטים.

היום יש רק קיצוניים. כאלו אידיאולוגית קיצוניים, כאלו קיצוניים בדביל הכותרות בעיתונים וכמה קיצוניים בתשלום. כולם קיצוניים. הקללה הפוליטית הרווחת היא "הוא קיצוני ימני\שמאלני\דתי\ערבי\הומו". תבחרו. קיצוני. לדעתי קיצוניות יש רק בצד אלים. אם הצד אינו אלים הוא אינו קיצוני, או אם הוא קיצוני אז הוא אלים. פסיכומטרי לייט. צד שאינו קיצוני, הוא צד שרק משמיע את דעותיו, ולא משמיע בכח הזרוע. חובתינו כאנשים, הרבה לפני דמוקרטים, אלא אנשים חופשיים ותרבותיים (אני מקווה שעוד נשאר קורטוב של תרבותיות), תהיה לשמוע את הצד השני. חובתינו, לא זכותינו. הצד השני לא רק צד פוליטי. יש גם צדדים גזעניים, לאומניים, תרבותיים, ומיניים.

נטיית ליבי תמיד תהיה לכיוון שמאלה, לפני נטייה ימינה. שמאלה במובן רחב יותר, של פתיחות והקשבה. למרות שיש לי דעות מוצקות על כל נושא ביקום, ונושאים שעדיין לא יודעים מתי יתקיימו, אני מקשיב לפני שאני פוסל או מביע את דעתי. אני תמיד אומר שמותר לי לא להסכים. בד"כ אני לא מסכים, אני נגד. כישראלי, אני שונא את החמאס, ועוד יותר את נסראללה. מפחד מהאייטוללה המטורלל העכשווי, ובא לי להשתין לאסד בדשא. אני בעד הפגזות חיל האוויר כנקמה על פיגועים רצחניים, ומצידי שישמידו את כל החמאס מחר בבוקר. אני מוכן להתמודד עם "נהרות הדם של עזה". טרוריסטים הם בני מוות ללא קשר לכמות שלהם. אבל כישראלי, אני לא שונא ערבים. לא מאמין ש"ערבי טוב זה ערבי מת". "ערבים" זה שם קוד בפיהם של פחדנים עלובים, מוגי לב, שאינם מסוגלים לקבל את העולם, אם העולם אינו חושב כמוהם. יש לי חברים ערבים, מוסלמים, מוסלמים אדוקים ממדינות מוסלמיות, שעזה מחווירה לעומתם. הם אנשים נפלאים. יוצאי דופן. מאזן, הקצב שלי, מטירה, הוא אחד מאותם מופלאים. אצלו בקצבייה, זה שוויץ של המזרח התיכון. כולם באים לפינה של שקט, רק בשר ואוכל טוב. בליל שפות מדברים איתו כל היום, וזה לא נשמע מוזר לאיש.

כישראלי אני בעד השלום, בעד החזרת שטחים ואפילו בעד החזרת החלקים המזרחיים של ירושלים, כי הם לא באמת שלנו. שועפת לא עניניינו. אבל כשישראלי אני בעד החזרה הוגנת של שטחים. צריך להחזיר, אבל רק כמעט הכל. צריך להחזיר ללא הערים המרכזיות שלנו, הם יכולים לחיות בשלום לעולמי עד, גם בלי אזור אריאל לדוגמה, להחזיר תוך קבלת ריבונות בינלאומית מוסכמת, בעיקר של מדינות ערב, על ירושלים, הצרת פעולות הוואקף המוסלמי, גירוש הקיצוניים האיסלמיים כמו הפלג הצפוני, למדינה אחרת. ניתוק בחוכמה. אני בעד שתי מדינות, אבל שתי מדינות לשני עמים. לא שתי מדינות לפלשתינים, ובטעות אחת גם לישראלים, כפי שרב המרצחים, מחמוד עבאס, הידוע כאבו מאזן, רוצה. כישראלי, אני מוכן להתגמש אבל במידה. מו"מ פתוח והוגן על כל הנושאים, עם תנאי אחד מקדים. מדברים על הכל. כל הנושאים לגיטימיים לשיחה.

כישראלי, תמכתי ועדיין תומך בפינוי עזה. עבורי זה היה בבחינת "ושבו בנים לגבולם" ולא גירוש. אבל כישראלי, אני חושב שהמדינה מטביעה את האנשים שחיו שם, ולא עושה דבר על מנת לעזור להם. כישראלי, אני חושב שמגיע להם הרבה יותר מכנופיות פוליטיות אחרות בכנסת, עם השפעה גדולה יותר. הם סבלו ניתוק והריסת ביתם, וזה לכשעצמו מצדיק יותר. הרבה יותר.

כישראלי, אני רוצה את גלעד בבית, תמורת 5000 אחרים, אבל לא תמורת רבי מרצחים, שדרך המקרה עדיין חיים. כתבתי על זה למען גלעד לפני שבועיים.

כישראלי, אני רוצה להפסיק עם המריבות והשנאה. לא חשוב מאיזה צד, אבל שיהיה כבר שקט. כשישראלי, אני רוצה לומר בכל מקום שאני מישראל, ולשמוע רק שאלות על ירושלים, טיולים, והמלצות מתי להגיע לבקר בארץ. לא רוצה לשמוע על פוליטיקה, כישראלי.

כישראלי, אני רוצה חיים שקטים ושלווים.


****************************************
הארות והערות, סיפורים, פידבקים, טוקבקים, יתקבלו בשמחה ואף יפורסמו. אשמח אם תרשמו, ואל תשכחו להפיץ ולספר לחברים…


»

  1. טליה הגיב:

    האם אתה קורא מחשבות???קורא זכרונות מבית אבא???
    אני מבוגרת ממך,כנראה,בת 56 בקרוב וזכרונותייך מבית אבא זהים לזכרונותי (בגין מוקצה,מערך,תמיד מערך..פנקס אדום וכו')
    ודעותי על כל מה שכתבת בפוסט זה זהות לשלך.לגמרי. מוזר.וגם מעט מחמם את ליבי,לדעת שאינני עוף כה מוזר,זר,שונה.
    אני חרדה מאוד לגורלה של המדינה שלנו ובעצמי מחממת את התחת מתוך תחושה של "מה אני כבר יכולה לשנות".

  2. אלין הגיב:

    וגם אני רציתי לכתוב: אתה קורא מחשבות? איך העלת על הכתב את מחשבותיי. טוב כמעט כולן. אני עדיין חושבת בענין פינוי עזה שגם על המתפנים חלה אחריות כלשהי לגורלם. לא אשכח כתבה בטלויזיה ובה ראיונות עם המתפנים, ימים אחדים לפני פינוי והם אומרים: פינוי??? לא יהיה פינוי!!. ראבאק נתנו להם התראה כל כך גדולה והם ישבו שאננים. לא התארגנו. עם כל הכאב וההבנה על הבעיתיות בעזיבת בית, אתם חיים במדינת חוק. למה לחכות לדקה ה 101 ואז להתלונן: אין לי איפה לגור, עזבו אותי, נטשו אותי. היה מספיק זמן, נתנה התראה,למה לא לדאוג שנה מראש למיקום חדש, בתי ספר לילדים וכדו'. גם אם נעשו טעויות בהתפנות מצד המדינה – הן יכלו להיות מינוריות הרבה יותר ממה שהיו, ואכן היו בסופו של דבר. דיייי נמאס לי מהבכינות.

    • זיו הגיב:

      אני מסכים. יש גם אחריות על המפונים. והרבה אחריות. אבל לדעתי, המדינה פינתה, המדינה אחראית. קצת קשה להפיל אחריות של פינוי, למצוא בית, עבודה, לימודים, חיים חדשים, על אנשים בתוך התהליך הזה. אפילו שקיבלו אופציות זמן רב מראש ולא מימשו אותם, עדיין עבר זמן רב מדי וניתן היה כבר לשקם אותם. לדעתי המדינה די הפקירה אותם, ואני מתכוון לאלו שמוכנים להמשיך הלאה, לא לסרבנים האידיאולוגים, שעושים קריירה מבכיינות.

מה דעתכם?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s