קראתם נכונה. אני חולה, ככה זה בחיים. לפעמים נהיים חולים. אז אני חולה. חולה אמיתי, לא חולה מדומה. אודה על האמת, אין לי שפעת. גם לא צינון. העיניים לא דומעות, האף לא מרטט ונוזל, אין לי סחרחורות, לא מזיע בטירוף, אין טישו קלינקס-אלוורה לידי, אבל יש אוטריווין מנטול וכדורים למכביר. גם חלילה לא סובל מדלקת קשה. אני גבר חולה במחלה קשה, אבל מחלה כללית. כזו של גברים. אין לה הסברים, לא יודע ממה היא נגרמת, אבל אני מרגיש חולה, מתנהג חולה, לכם אני חולה. אם אני אמצא את הגורם למחלה הזאת "גברים-כללית", נשות העולם יעניקו לי פרס נובל ל"ברוך שפטרנו". נתפס לי הגב והעורף. כן, כן, כן, העורף. בקושי מסובב את הראש. אפשר לחשוב שרק לי זה קורה.

מחלת הגברים, זו מחלה שדורשת (!) ממני להיות במיטה, מתחת לשמיכה ולהתלונן על מר גורלי. שתחייה אומרת כי מחלת גברים זו המחלה המסוכנת ביותר בעולם, מסוכנת לגברים, נשואים. יש לה אחוז תמותה גבוה, מאוד. אפילו הרפואה הקונבנציונאלית לא יודעת להתמודד עם זה, אז הרופא אמר לי תנוח 3 ימים ואז תתקשר אלי חזרה. אם הרופא אמר, עלוב שכמוני לא יכול להתווכח. הפעם אין לי התפרצות מלאה של בעיות בחוליות שבגב שלי. משהו יותר קל, אבל עדיין הולך כמו ברווז צולע. אגן לכיוון שמאל, גב לכיוון ימין, ועורף תפוס. כמובן שאני מתאונן (תקראו שוב, אמרתי מתאונן). קשה לי להסתובב במיטה, לרדת מהמיטה לשירותים, לזוז, להרים רגליים, למצוא פוזה מאימה ללפטופ או לספר. אין לי מישהי צמודה שדואגת לי במחלתי האיומה, ומכינה לי תייי צמחים. אני עושה הכל בעצמי, בעודי חולה. אז מי אם אני הולך עקום ומקופל בבית, מדדה בקושי למטבח, ולא מוצא פוזה נורמאלית מול הטלוויזיה. אז מה?! לקח לי 20 דק' תמימות להתרגל לתנוחה הנכונה, לרגע זה, על הכורסה מול המחשב שלי, ועוד עשרים דק' עד שמצאתי מקום טוב למקלדת שלי. אני מבקש האזנה וצומי. מגיע לי. אני גבר בן 38 וחצי, וחולה!

שתחייה רואה מחלה של גברים בעיניים אחרות לגמרי. אם אני לא נמצא בחדר מיון עם זריקות נגד כאבים, אינפוזיה, אפידורל, וצווח לי בשקט, אז אני לא חולה. האמת, שמייד בצאת המיון אני הרי כבר בריא. כאשר הרופא נותן לי שלושה גימלים בבית, שתחייה מפרשנת את זה כאישור שניתן לה, ולא לי, עבור עבודות רס"ר. סליחה תא"ל. סליחה, עבודות בית שקיבלתי מרא"ל, שתחייה. האישור המופלא הזה (מופלא בעיני), לשנינו מופלא, כל אחד בדרכו, הוא אישור עבורה, שאני בכלל חי, בריא וחזק. אני יכול לנקות, לעשות כלים, לתלות, להכין, לבשל, לקנות, לתקן, להוציא את הילדים, להכין את הילדים, לשלוח את הילדים, לעשות סידורים בבנקים, בדואר, מול הרשויות, תשלומים שונים, המון טלפונים לקביעת אלף תורים, המון טלפונים לביטול אלף תורים, לא לשכוח להוריד את הזבל (יש לי בכור בן 9. שיוריד הוא!) והעיקר זה לסדר. לסדר, לסדר, לסדר ועוד הרבה לסדר. "שיהיה מסודר כשאני חוזרת, למה נמאס לי מהבלאגן שלך!!! אתה כל היום בבית, מול המחשב (הערת המחבר: אמרתי לפטופ במיטה, מרבית הזמן), לא עושה כלום, אז תסדר, קצת!!! אני כל הזמן רק מסדרת אחרייך והילדים. הם לומדים ממך 'את הבלאגן'. לא ממני!". נקודה מודגשת. כוכבית בסוף *.

היום נשארתי עם הגוזלית בבית, היא חולה, פורחת ואדמומית. ישנה מרבית היום, אבל עשרות חיתולים מוחלפים כל שעה. היא מופלאה קטנה, אבל אני מרחם עליה. גוזלים חולים הם שנוזלים אומללים כאלו. חסרי אונים, וממש צובט בלב לראות אותם ככה. עכשיו אחרי שניגנתי לכם על הריגשי, קחו את הגוזלית ושימו אותה בידיים העקומות שלי, כי אני לא יכול לעמוד ישר(!!), ונסו אתם להכין לה אוכל, להחליף חיתולים ולשחק איתה. נראה מי גבר! או אישה…

החלק היפה ביום שלי, ובחיי שאני נהנה ממנו, הוא לשמוע את שתחייה מספרת לי, בטון "רגוע", כי אמא שלי התקשרה אליה ונותנת עצות והכוונות (לשתחייה), איך מטפלים בי כשאני חולה. אמא שלי תמיד יודעת כשאני חולה, גם אם לא התקשרתי להודיע. היא יודעת, זו עובדת חיים, ואז מתקשרת לצעוק עלי, למה אני לא התקשרתי קודם, לספר לה שאני חולה. אפילו נניח שיצאתי מהרופא, והוא הודיע לי שאני בריא, אמא שלי תתקשר לדעת למה הלכתי לרופא אם אני לא חולה. אז כל ההנחיות לשתחייה, מטריפות אותה קלות, כי לדעתה אני לא באמת חולה. האמת, אחרי כל השנים שלנו יחד היא כבר התרגלה.
חוצמזה, שתחייה כבר תדע איך לטפל בי. תרתי משמע.

אז אני נאנח לי בשקט. במילא אף אחד לא שומע. אנחות אומללות כאלו. בשקט אמנם, אבל יוצאות מהלב. עמוק בפנים. גבר חולה זה גבר חולה. לא מדמיין לי מחלות קיקיוניות כמו נשים. רואות חצ'קון על התחת, ומגיעות במהירות האור לעשרה רופאים ומרפאים, שמוכרים להן משחות וקרמים באלפי שקלים. אני חולה. באמת! רק לשונאים שלי אני מאחל כאבי גב כאלו. מה יש? מגיע להם.

יום נפלא ומלא בריאות, לכם ולי.

כוכבית * הקטע לעיל, עם הכוכבית, ובכלל, זה פרי המצאתי ואין לו קשר למציאות ולו הקלוש ביותר. כל קשר שכזה הוא פרי מוחו של הקורא, ועל אחריותו הבלעדית.


****************************************

הארות והערות, סיפורים, פידבקים, טוקבקים, יתקבלו בשמחה ואף יפורסמו. אשמח אם תרשמו, ואל תשכחו להפיץ ולספר לחברים…

»

  1. טליה הגיב:

    בוביק, בגילי כבר צריך פד כשצוחקים כל כך…הרגת אותי! אני מלאת חמלה ואמפטיה כלפייך…התחושה המיידית היא לדמיין חייק חמים שתשים בו ראשך וללטף אותו עד שיעבור…
    האמת,הקטנטנים,הסיעודיים,עליהם אני מרחמת הכי הכי : הם פשוט לא מבינים מה ומניין צנח עליהם.
    בריאות.בריאות ואושר.לא לאבד תקווה.

    • זיו הגיב:

      שמעתי שמוכרים תחתוני סופגים :-))) יש לי ערימות בבית, אם כי לגיל חצי שנה. תודה לאיחולי הבריאות! את יודעת שאני לא אהיה בריא לגמרי אף פעם…

  2. בוטנסקי הגיב:

    אני כולי רחמים ודמעות על מר גורלך, תעשה מקום בצד של המיטה ואני מצטרף
    רק בריאות

  3. קיצי הגיב:

    אתה כל הזמן מתאונן (תקרא שוב, אמרתי מתאונן)
    אם לא הייתי יודעת שאתה זה הוא הייתי בטוחה שאתה זו היא חחח
    אני תמיד אומרת שאני מוכנה להיות פעמיים חולה על כל פעם שנעים חולה … כל פ…ץ אתם חושבים שאתם עומדים למות (((:

    תרגיש טוב ומהר!

    (זה קרה בגלל "הבוקר טוב" שנדחה לשעות המאוחרת יותר? חחח)

  4. עירית . הגיב:

    זה יעבור. אם ירצה (במלעיל) השם. כמו שסבתא אומרת. והוא ירצה……

  5. עדנה הגיב:

    זיוי אתה כותב מדליק.
    אוהבת את ההומור שלך ושל אוריתוש

    אמא של רותם

  6. אחותך (הגדולה) הגיב:

    טוב נו אני חייבת להגיב גם כאן…הרסת אותי על הקטע שאמא תמיד יודעת מה קורה איתך ושהיא מייעצת לשתחייה עליך (אין מה לעשות בנוסף להכל אתה גם די אנטיפט ברוב המקרים כך שעדיף שהיא תדבר איתה ואני מאחלת לכל אחד ואחת אמא נדירה ומופלאה שנושמת אותך ממרחקים….)
    פוסט חזק ביותר!!!

  7. אחותך (הקטנה) הגיב:

    אמא תמיד יודעת הכל, ומה לעשות ההצעות שלה נכונות… אתה לא באמת חולה ולא נעליים, קצת חלוש'ס ובייביסיטר לגוזלית זה עדין לא הופך אותך לחולה.
    מה קרה?????? קצת סדר לא הרג אף אחד, זה בסה"כ להרים 2 זוגות גרביים, להוריד צלחת לכיור, להשליך את הטישו לפח, לזרוק את העיתונים של השבוע, לשים את התיק במקום, לשים את הארנק והמפתחות על השולחן המיועד לכך ו… אה כן… להוריד את הזבל!!!!!

    ע נ ק ! ! !

מה דעתכם?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s