זה אמור היה להיום יום עם פרסום פרק ד' של המחזה לאדיר מילר. הכל מוכן ורשום. חתמתי את פרק ד' בנושא חזיות, קאפ סייז, צבעים ורגישויות. אמור היה להיות. דעתי הוסחה קלות במהלך היום. האמת היא שביומיים האחרונים, ולא בגלל שתחייה, ששורפת לי את האשראי בהונג קונג. מותר לה, בינתיים. זה יבוא לי הרי בהפוכה עוד חודשיים עם טלפון עצבני מהבנק…

במוצ"ש הייתי עם הילדים ביומולדת של שני הגדולים מתוך שלושה למשפחת חברים יקרים שהולכים איתי מזמן. זה ההוא מכתה א' שיכחיש שהכרתי לו את אישתו (בפוסט הזה). שני הילדים הגדולים יותר נולדו בתחילת נובמבר, הפרש של 4 שנים, בדיוק של שבועות ספורים, ממש כמו אצלנו. מייד לרגע הגעתי, החניתי את הגוזלית והעגלה 4X4 שלה, כל האמהות הפנויות ואלו שהחליפו את עולליהן עם אחרים, לקחו ממני את הגוזלית וטיפלו בה, טיילו איתה והאכילו אותה. רק טיטול אני החלפתי. אף לא אחד או אחת מהם, והיו רבים, שם לב שהורדתי במשקל. אולי "לא היה נעים" לומר לי משהו. בטח. אבל כן שמו לב שאני רגוע יותר, מה שאני לא!

גם ר. הייתה שם. חודש וקצת מאז נפגשנו לאחרונה עם הבעלול והילדים. רק דיברנו בטלפון, בעיקר בטלפון של בעלה. היא עונה, לפעמים. הגברת ר. לבית ח.י, ההיא, שבעלה יאשר שהכרתי לו, התבכיינה בשנית לאותה שעה, כי נמאס לה מחייה האומללים, בעבודת הקודש אצל רשויות המדינה (לא אציין איזו, אבל גם כאן כסף מעורב, כרגיל…). היא כבר מתלוננת על זה, כך וכך שנים, יותר מאצבעות כף ידי הימנית, כף יד סטנדרטית לחלוטין.

את חיי המקצועיים אני חי כיום לפי המוטו הפשוט "אם אתה לא נהנה מהעבודה, תחליף". המוטו הזה נקנה בייסורים, לטוב ולרע זו החלטתי. זה הגיע אחרי צלקות ומפחי נפש גדולים מדי, מעליבים מדי, ודלקתיים מדי. עומס יתר בבלוטת האמונה העיוורת ,באנשים שאכזבו, בסדרי גודל מפלצתיים. אלו בעיקר בוסים למינם, אבל לא כולם. הלקח היפה עבורי היה איך להתנהג לאחרים בעבודה, וזה בעיקר לעשות הפוך ממה שהם עשו לי ולחברי. תכונה אופיינית היא תרבות השקר, אבל על כך, בפוסט אחר. לצורך הסגירה הזו, היו בוסים שלמדתי מהם המון, משכמם ומעלה. אלו נדירים מדי בנוף ארצנו. נחזור לעיקר. לר. היקרה עד מאוד וחייה המקצועיים האומללים.

לר. יש רצונות כלכליים בלתי נגמרים וטוב שכך. זה הדלק שמזיז הרבה אנשים חדורי מטרה ומוטיבציה. לדעתי, יש לה בעיקר פנטזיות על גבול חזיונות השווא. היא מפרשת אותם כחלומות ורצונות. היא רוצה בעיקר עולם חומרני, כמו דירה באקירוב, מרצדס עם נהג מתחת לבית, וחיה כל רגע בהרגשה של "למה לי לא מגיע?!". אז קודם כל מגיע לך, מגיע לבעלך המופלא, ומגיע לילדים הנהדרים שלכם. מגיע. גם לי מגיע. גם לחברים האחרים שלי מגיע. גם למשפחה שלי ולמשפחה שלך מגיע. מגיע לכולנו. רק לשונאי מגיע סירה קוצנית. אני בעד הגשמת חלומות, בענק תומך בהגשמת חלומות. למרות שר. היא תא"ל תלונתי סידרתי, ובעיקר בכיינית על גבול המקצוענות, עדיין אני תומך בחלומותיה (פנטזיות, אמרתי?), ומפרגן לה להגיע לשם. לאקירוב, עם מפתח משלה. אני אהיה הנהג במרצדס שייקח אותה לשם. עם חליפה ועניבה מהונג קונג. מבטיח. תרשמו.
זה לא שחסר לה משהו, לר. יש לה משפחה נהדרת, ועולם חומרני מבוסס היטב. בית פרטי (דוּ) ביישוב נהדר, ג'יפ ישן בן שנתיים, טיסות שופינג בניו יורק וכו' (אני אוהב -וכו'-). הבנתם את הפרינציפ.

אבל אם אני מפרגן לה הצלחה מטאורית מכל הלב, למה לדעתי יש לה בעיקר פנטזיות?! הסתירה הזו נמצאת בדיוק כאן. בכל החלומות של ר. יש פגם אחד קטנטן וחסר חשיבות. לא משהו גדול שמונע הגשמה, אבל יש בו שמץ של חשיבות, אז נפתח ונסגור. לר. אין שום רעיון איך לממש את החלומות האלו. כלום, נאדה, גורנישט. יש לה דרך, אמנם. בדרך יש התחלה, קרי "אני אפתח עסק", ויש לדרך גם סוף מתוכנן "אני אהיה עשירה". רק עם האמצע, שאומר בעיקר "מה ואיך???!" יש חוסר בפרטים. החוסר המיקרוסקופי הזה מתבטא יפה באמרות ערפיליות, כמו "תביא לי רעיון ותראה איך אני עושה ממנו מיליונים". מיליוני צימעס, אולי.

ר. לא רוצה להבין את החשיבות של תהליך עסקי בסיסי, כמו לבדוק היתכנות רעיונית, לחפש מוצרים או שירותים דומים בשוק, לבנות משהו חדש שונה מאחרים, או חדש לחלוטין. השאלה הראשונית עדיין מחכה לתשובה- מהו המוצר? איזה שירותים?
איפה עלויות הקמה, ייצור, תפעול, שיווק ומכירות? הכל מסתכם בתוכנית עסקית טובה, ארוכה וסיזיפית. כזו שבוחנת גם חוזקה, חולשה, הזדמנות ואיומים. ניתוח SWOT בסיסי. שיעור ראשון בבי"ס. לא דיברנו על השקעה נדרשת, מקורות מימון, ניתוח קהל, בניית תוכנית מיתוג מוצר מפורטת, ועוד, ועוד, ועוד………………………………כאורך הגלות. זה מתאים לפיצרייה שכונתית ועד ביו טכנולוגיה. כל אחד ברמת תכנון אחרת. העקרונות דומים. נכון, יש בכל עסק סיכונים, ולא ניתן לחשוב על הכל או לצפות את העתיד בכל פרמטר. אבל, בעיקר, וזה עיקר חשוב מאוד, צריך ללמוד מכישלונות של מוצרים (או שירותים) אחרים, ואנשים אחרים. ר. נמצאת בתצפית-על מהוללת, שנותנת לה לבחון את כל זה יום-יום, שעה-שעה. לצערי מזה שנים, ר. רק מסתכלת על הנקודות הזעירות שמצליחות בגדול, "עושות כסף", "חיים בוילה", "מחליפים מרצדסים כל חודש". במילא מרביתם מעלימי מס חחחחחח. יש מצליחנים שלא עשו תוכניות עסקיות. רצו עם הגאט פילינג שלהם. הצליחו בענק. מכרו רכב, בית, תוכניות חיסכון, שעבדו את החיים והגיסה, הכל בשביל להצליח. יש כאלו. בודדים וספורים. יש אלפי אלפים כאלו שנכשלו. שקעו בחובות, הפסידו הכל. בלתי ניתן לספור את דוכני הפלאפל והשווארמה שנפלו.

ר. היקרה שלי, שלנו. אוהבים אותך מאוד. מפרגנים לך מאוד. רוצים שתצליחי, שנצליח יחד (אולי יהיה לנו עסק משותף?). אני מבטיח לעזור כמיטב יכולתי 24X7 רק תבקשי. רק תביני שהכול לטובתך. לא רוצים את רעתך, רוצים שתצליחי, אבל שומרים עלייך. שומרים עלייך שלא תפלי. ההפוך ששתית בבית הקפה, ברמת אביב ג', רק יגרום לך לשלם חשבון יותר גדול. בטח לא רעיון חדש ומבריק מצפייה באחרים. אנחנו, לידך, לפנייך, לצידך ומאחורייך. רק תחליטי על המה והאיך.

אחתום במילותיו האלמותיות של י. ארבל: "ככה לא בונים חומה!"


****************************************

הארות והערות, סיפורים, פידבקים, טוקבקים, יתקבלו בשמחה ואף יפורסמו. אשמח אם תרשמו, ואל תשכחו להפיץ ולספר לחברים…

»

  1. אחותך (הקטנה) הגיב:

    אוי ואבוי… יש לי הרגשה שהסתבכת… למרות שהפיסקה האחרונה מצילה לך את התחת.
    אבל LIKE!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

מה דעתכם?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s