היינו פעם זוג צעיר. רזה, אני, ועור פנים של נער עם בגרות מאוחרת. לבוש נורא, חסר כיוון. מזל ששתחייה איתי. עכשיו אני יודע להתלבש (איך שהיא אומרת לי, ז'תומרת). היינו זוג צעיר עם חברים צעירים, וזוגות צעירים., צעירים להיעלם מצרות העולם, צעירים למסעדות חמש פעמים בשבוע, מינימום וצעירים מספיק למשכנתא. צעירים שלא כואב להם הגב, צעירים שלא ישנים, צעירים שלא שומרים על כמויות ההמבורגרים היומיות שלהם, כמו שאני נדרש לצמצם עכשיו. (אוווף!). פשוט צעירים, בני 20 וקצת. כאלו שיוצאים כל ערב עם אנשים אחרים, ומדי פעם עם החברים מהילדות. הרבה חברים חדשים מהעבודה החדשה (התחלנו בסלקום, שנינו. צעירים כמו כולם, בסלקום של 1995). היום זה לא פעם. תעשו חשבון.

האמת היא, שאין לנו הרבה חברים קרובים, ממש קרובים, לא סתם מכרים של פעם בחצי שנתי. אני מניח כי יש לנו מספר שכאלו, ממש כמו לכולם. כמה מכם יכולים לספור יותר מחמישה חברים ממש קרובים? או יותר מחמישה זוגות שאתם בקשר רציף וקבוע איתם, אשר הולכים איתכם יותר מ-15 שנים? לנו היו יותר, מרביתם התאדו עם השנים, חלקם נעלמו לא מזמן, ועם אחרים דווקא הקשר מתחדש. חלק מהחיים כנראה. עם חלק אני "נפגש" (מתעדכן וירטואלית) בפייסבוק. מקום טוב לחידוש קשרים על אש נמוכה :-). מקסימום לא יאשרו לי "בקשת חברות".

מה זה חבר קרוב לדעתי? זה החבר שנמצא ברשימת הטלפונים שלכם באופן מיידי מכל מקום, שיעזר מייד בלי לשאול שאלות. פשוט יעשו. יקום, יעזוב הכל בכל שעה שהיא, ויעשה. כי הוא מבין את הקוד. יש טלפונים שזה "הקוד" הבלתי כתוב. הקוד שאומר, קום ותעשה. נדבר אחרי הביצוע (נשמע כמו לייסנס טו קיל, תואם ג'ימס בונד), תקבל הסבר. במרבית המקרים אל צריך להסביר.

אני עם עוד שלושה חברים קרובים מאז כתות יסודי. אחד מאז כתה א' (הכרתי לו את אישתו, שינסה להכחיש), השני והשלישי מהחטיבה, כתה ז' (גם לאחד מהם, הכרתי את אישתו והוא לא יכחיש). גדלנו יחד. לעיתים קרובים יותר לעיתים מרוחקים יותר. אבל עדיין יחד. חוגגים ימי הולדת יחד, פיקניקים, ונפגשים מדי פעם, כשיש מערך כוכבים נכון וכולנו עם בייביסיטר. בינינו היום, זה לפחות שיחה אחת בשבוע, אלא אם אני בחו"ל. גם לשיחות טלפון נגמר לי הזמן. נורא ואיום. זה אחד השינויים שאני עובד עליהם, ועובד קשה.

עמדנו אצל כולם בקהל מול החופה, לחלקם נהגתי, ונהגו עבורי (רק בישראל יש חשיבות לנהג של החתנכלה, מעולם לא הבנתי את זה). זה היה במילניום הקודם. כולנו נשואים יותר מעשור, וכמה אף קרובים לעשור השני. עם השנים התרחב מעגל החברים הקרוב בעוד כמה. עדיין אלו לא מסות החברים של רני רהב ואירועים של 5000 אנשים לבר מצווה.

עם השנים באו הילדים. אצל שלושה מארבעתינו, יש בנים בכורים. סה"כ ברביעייה הזו יש ארבעה בנים ושש בנות. עם החברים המורחבים יותר, יש כבר מכפלות של המספר הזה. פתאום זה מרגיש ממש אאוט אוף דה בלו, הילדים נהיו רבים, רבים מאוד. מסודרים יפים ויפות, בזוגות ושלישיות. יש אפילו רביעייה אחת, אולי יהיו עוד. רואים את המסה הזו בפיקניקים וימי ההולדת. ככה פתאום, רק הכתה שהזמנו זה לחגיגה, מהווה אולי חצי מהמוזמנים. זה מרגיש בטל בשישים לעמות גדוד הילדים של החברים הקרובים. דור חדש. מגיל מצוות עד גוזלים בני חודשים ספורים. אולי יש גם עכשיו הריון שאני לא מודע לו, אצל החברים. לא אצלינו. להירגע. אנחנו סגרנו על שלושה. עשינו את זה, כולם בריאים ושלמים. גם אצל החברים. טפוטפוטפו, חמסהחמסהחמסה.

כשהיה לנו כח לאירועים רבי משתתפים, היינו דואגים להזמין מבעוד מועד משהו כמו 3-4-5 מנות ילדים, כי ל-X, יש כבר אחד, וההם עם שניים, אבל השנייה היא תינוקת, וכך הסיפור המשיך. היום זה יותר פשוט. מזמינים בלוק של חמישים מנות ילדים ומקווים שזה יספיק. גם בני דודים מגיעים לפעמים עם הדור החדש. בפיקניקים זה בכלל קלי קלות. שיאכלו מה שאנחנו אוכלים. אין לי כח לדאוג לאוכל מיוחד. מיוחד שיביאו בעצמם מהבית, מקסימום עוד חבילת נקניקיות ושיפודי פרגיות עבור הילדים. מגיל 3 ומעלה הם מורשים לאוכל של בני אדם, נורמאלים. המף…

מוזר לי נורא להרגיש משפחה. גם מרגיש לי נכון להרגיש משפחה, 3 ילדים זה כבר סטאטוס, אחריות אחרת, מחוגים עד חיתולים, אולי מוזר לי, כי זה משבר גיל הארבעים, שמתקרב לו בצעדי ענק? אולי הפעם לא יהיה משבר, אבל מצד שני, אם אני ממש מתאמץ לא לחשוב על זה, אי אפשר להימנע שאחרי ארבעים יש חמישים. אז יהיה משבר. אולי. לא יודע. מקווה שהפעם לא.

אז מתי הופכים להיות זוג לא צעיר? לא זוג יותר, לא משפחה צעירה יותר, פשוט משפחה. מתי?


****************************************

הארות והערות, סיפורים, פידבקים, טוקבקים, יתקבלו בשמחה ואף יפורסמו. אשמח אם תרשמו, ואל תשכחו להפיץ ולספר לחברים

»

  1. קיצי הגיב:

    כיף לקרוא אותך … באמת! (:
    מכיוון שאנחנו היינו זוג צעיר הרבה (מידי) שנים
    הפכנו למשפחה מיידית כשהתאומים שלנו נכנסו הביתה.
    חברים טובים באמת זה מפעל הפיס בסופו של דבר החצי שלי הוא החבר הכי טוב שלי (מקבל את כל הקריזות שלי לטוב ולרע (:)
    להפוך למשפחה זה לשים את עצמך לעיתים בסוף באהבה וקבלה.

  2. נורית הגיב:

    מאיפה הדיכדוך הזה?
    היה שמח בחלקך
    אל תקח דברים כמובן מאליו
    embrace your age with love
    ושלשה חברי נפש זה המון! (וכל מי שיגיד שיש לו יותר הוא שקרן)

    לילב טוב ומפויס

    * הולכת לאסוף את תעודת ההסמכה שלי בקואוצ'ינג (-;

  3. דן הגיב:

    All this to say that you are turning 40 ?
    Want some of
    My Prozac ? 😉

  4. אלין הגיב:

    אז קבל ממי שכבר עברה את הגיל הזה (מזמן…:( ) , זה באמת רק מספר.
    וחוץ מזה אני נהנת מאוד מאוד לקרוא אותך גם אם לא תמיד מגיבה.

מה דעתכם?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s