שנגוויצ'ים* לביצפר ומתכון לסלט ביצים

אתם עם נסיך או נסיכה, בודד או רבים, שהגיעו לגיל הילקוט והספרים. גם אני עם אחד כזה מתוך השלושה. אז מה ילדים אוהבים לביצפר? מה אנחנו אהבנו? זה תקף היום כשיש ילדים עם סנדוויצ'ים של ארומה בהפסקת עשר? (בטוח בצפון תל אביב יש…למקרה שהפיליפינית הבלתי מועסקת ,לא מגיעה עם חמגשית מהבית)

מי מאיתנו לא מכיר את סדר היום שמתחיל איפשהו באזור השעה 7:28, אצלנו זה שתי דק' לפני היציאה, בשאלה " מה להכין לך היום?". נכון שמאז השתכללנו ועכשיו זה לעיתים קרובות כבר מדוסקס בערב שלפני, אבל זה מגיע. בלתי חמיק. כולנו נתקעים מתישהו עם סנדוויץ הדיפולט שלעולם לא יפספס, אבל תמיד מאכזב קלות, הלא הוא –לחם עם שוקולד. פיתה עם שוקולד זה כבר שדרוג מובחר ומועדף, לפחות אצלינו, אבל הבצק אינו חשוב. לחם שחור, לבן, פרוס מראש במחיר מופקע בשביל עבודת סכין, פיתה או לחמניה, הכל אותו הטעם בשעת ארוחת העשר, שתי דקות להפסקה הגדולה.

השוקולד זה האישו. השחר המיתולוגי שטעמו אינו משתפר, אבל אינו נשכח או נוטלה. את השאר אני לא מחשיב, במיוחד הדבר הכהה הזה של עלית. נורא ואיום לטעמי. אבל, במילא כולם זה ממרח בטעם ולא ממש שוקולד. בבורגר ראנץ. תמיד נעדיף ספרדי כפול, ישראלי, שלנו, על פני ברגר קינג או זוועתון מקדונלדס. ספרדי כפול זה שוקולד השחר.

אמא שלי הייתה ועודנה מאסטרית בסנדוויצ'ים ,שכוללים "מה שאני אוהב", מה שהיא החליטה שאני אוהב, ככה זה אמהות פולניות. היה בעיקר גבנ"צ עם זיתים או עגבנייה או מלפפון "ירוק", אומר טרי (טיפ, שלא תגידו שלא הרווחתם כלום מהקריאה כאן, מלפפון ירוק, צריך לקלף, כי הקליפה הופכת מרירה מאוד, אחרי כמה שעות בסנדוויץ'). חומוס כרגיל. נקניק מדי פעם או גבינה לבנה עם הירקות הרגילים. תמיד היה ירקות. כמה שאני שונא לחם שחור עם שוקולד למריחה, תמיד זה היה. יש לזה טעם חמוץ מדי עבורי. אמא שלי קנתה רק לחם שחור, אף פעם לא לבן. חצי לחם לבן טרי, היה אצל סבתא שלי. שם אכלנו פרוסה עם גולדבנד ונקניק סלאמי.

היה גם את הסנדוויץ' המשוגע, בעיקר כשהייתי "חולה" זה היה סנדוויץ' עם פרוסות של תפו"א מבושל. קומפורט סנדוויץ' לימים שבהם "כאבה לי הבטן". לפעמים יש לה יציאות קולינריות כאלו. שווה הכל. זיכרונות לחיים.

מרבית הסנדוויצ'ים עד התיכון היו בלחם שחור. איפשהו בחטיבה, היינו קונים סנדוויצ'ים "בבוטקה מאחורה" עם שקשוקה או ביצה קשה עם מרגרינה, בלחמנייה. ביצה קשה אמא שלי לא הכינה. לא יודע למה. סלט ביצים היה גם היה (מתכון בהמשך). איפשהו בתיכון עברנו לפיתות, והחביתה הגיעה. פיתה עם חומוס+חביתה+עגבנייה+מלפפון חמוץ, אומר הכל. אני כמעט מזיל ריר עכשיו על המקלדת. כמעט.

ליורש העצר אני מכין סלט טונה (לעיתים רחוקות מאודדדד), סלט ביצים, חביתות, גבנ"צ , גם עם פסטרמה, חומוס עם כל דבר, נוטלה בלבד (לא מתחבר לשחר היורש), טוסטים, בורקסים עם ביצה קשה וחומוס עם ביצה קשה בפיתה. 97% מהזמן זה בפיתות. לחמנייה זה עוד 2.9% ומה שנשאר זה לחם. רעיונות די דלים, אבל מי מחפש מורכבות יצירתית באוכל כשעוד כמה דק' יוצאים לשחק?

ליצירתיים שבינינו, תזכרו כי ילד חסות זה ילד כאפות 🙂

יש לכם משהו אחר להמליץ עליו? אשמח לנסות ולגוון, אם יורשה לי…

מתכון סלט ביצים של אמא, תתפלאו כמה הילדים אוהבים את זה:

מה צריך:

• 3 ביצים קשות
• 1 בצל ירוק (מהלבן כולל כל העלים)
• צנונית קטנה – לא מיניאטורית
• בצל מטוגן ללא השמן של הטיגון
• מיונז
• מלחפלפל
• אופציה: כפית של חרדל תוסיף המון, אבל טוב יותר למבוגרים

ההכנה:

לגרר את הביצים על הפומפייה בחלק שהחורים בו הכי רחבים (יש 4 צדדים: דק ורחב, אחד לפרוסות ואחד לריסוק). לקצוץ את הבצל ירוק. לגרר באותו הצד את הצנונית. להוסיף לקערה 2 כפות בצל מטוגן וכף גדושה של מיונז. לערבב הכל עם מלחפלפל. אישית אני תמיד מעדיף מיונז עם ירקות כבושים של תלמה (סלט מיונז, ויש עכשיו של הלמנס)

חשוב! לקרר את הסלט במקרר לפני ההגשה, או להשתמש בביצים קשות שקוררו כבר קודם.

*שנגוויצ'ים, כמו שציפיטפוט אומרת.

*********************************************************************

הארות והערות, סיפורים, פידבקים, טוקבקים, יתקבלו בשמחה ואף יפורסמו. אשמח אם תרשמו, ואל תשכחו להפיץ ולספר לחברים…