שבת. תחילת שבוע שלישי של ניקוי הרעלים

האמת, חשבתי שיהיה קשה יותר. כבר קראתם את סיפורי הגבורה על מיץ הדשא שלי, וכמו שבוטנסקי אומר, האם המרתי את דתי?
תחילת שבוע שלישי בלי בשר, עופות, דגים, מטוגן, פסטה, לחמים ובצקים מכל סוג שהוא, תפו"א (הירק האהוב עלי, וכן, זה ירק לצורך העניין), ואפילו יש מגבלה על ירקות מסויימים. האוכל בסופו של דבר די טעים, כמובן שהשאלה איך מכינים, אבל יש אחלה מגוון של אפשרויות ואיפלו שלתי מתכונים לחבר'ה. לא אספר מה יש השבוע, הבטחתי לאיה לא לספר מה מותר ומה אסור לאכול בשבועות של הסדנה, בשביל אלמנט ההפתעה לאלו שרק מצטרפים או שוקלים להצטרף.

באינטרקון שבמנילה, עזרו לי יפה עם האוכל והדיאטה. הכינו לי מיץ דשא לפי המתכון האולטימטיבי של איה.הג'ויסר שלהם עבד שעות נוספות, וזה עלה לי לא מעט האמת. 16 ₪ בערך לכוס מיץ דשא, פעמיים ביום. השף הגיע במלואו נוכחותו הרשמית, עם הכובע(!) להיפגש איתי על מנת לדון בתפריט שלי, שבסופו של דבר, ולאחר מאמצים רבים, הוכן פירה גזר ואורז מלא. ביום אחר היה לי פירה מדלעת סגולה. ציפיתי להרבה יותר משף צרפתי, ועם מתכונים רבים שסיפקתי לו. אנטישמי. בטוח. תודו שלרגע המחשבה הזו עברה לכם בראש. ככה אנחנו, הישראלים, בחו"ל. מישהו לא עוזר לנו כפי שאנחנו מצפים בדמיונינו, ישר זכאי לתואר הנכסף: אנטישמי.

אמרתי די, והלכתי לגלוריאטה 4, מול המלון, שם יש פוד קורט אסייתי משובח. הגלוריאטה במנילה, זה הקניון הראשון בבירה הפיליפינית, ממש במרכז הצנטרום של הפיילה במאקאטי, שבמרכז מנילה, (השכונה העיקרית לחיות בה ולעסוק בה). 4 זה על של האגף. לפני שנה וקצת נחנך אגף מספר 5. עשרים שנה בערך אחרי הראשון. אקיצר, הדוכן ההודי האביס אותי באורז הודי, מתובלן כהלכה, עם ירקות מבושלים בקארי. ניקרתי בין הירקות רק את הגזר בקארי, והיה משביע מאוד. ככה החזקתי עוד יומיים שלושה. מנקר אוכל הודי במסעדות השונות, ושותה מיץ דשא במלון.
אני עוד אספר על קניונים ומרכזי קניות באסיה, פוד קורטים, ושווקים. מבטיח.

כולם אמרו לי שרזיתי, תקנאו. בשבוע הראשון לניקוי הרעלים ירדתי 4 קילו מאתיים. נכון לעכשיו, ירדתי עוד ואני לא מגלה כמה, כי איה לא מרשה להישקל. החגורה של החליפה התחננה לחור חדש, וקיבלה את מבוקשה.
 האמת חשבתי שיהיה יותר קשה. נכון חטאתי ופשעתי עם ביס מלחמניה. אבל כיפרתי ביומיים של תענית. כמעט הפסקתי לפנטז על חומוס, ופיתות, ובורקסים. בשר, ושניצלים. צלעות עגל, וספייר ריבס. כמעט. זה רק בא לי בחלום, או ליד מסעדות, ליד שווקים פתוחים וכשאנשים אוכלים לידי. מעבר לזה זה רק כמעט שהפסקתי. אתם אשמים, אוכלים לידי ומקלקלים לי. תענית הטבעונות הזו לא קלה לי בכלל, אבל תחושת הרעב די נעלמה אז הקושי מתאזן די יפה. זה בעיקר למעלה, בחלק האפור שאמור לחשוב, לפחות אצל חלקינו. אצלי זה כבר מנוון, לא קשה לנחש.

בשבת הבאה, אומר החזאי הבכיר, בץ (שם מופלא לילידי שנות השבעים והשמונים המוקדמות, תמיד נחפש את נולה ליד בץ), יהיה תחילת חורף, מעונן ואפרורי כמו שאני אוהב, עם ממטרים חורפיים. הלוואי! שבת מושלמת לצ'ולנט, הקומפורט פוד האולטימטיבי שלי, אבל אני לא מכין. זה ישבור אותי בדיוק בתחילת השבוע האחרון. בוודאות מוחלטת, כמו שנילי פריאל העסיקה פיליפינית.

 מתכון מצולם לצ'ונלט שלי קיים ברשת, ואני אעלה אותו לכאן מתישהו. טיפים והמלצות יינתנו בשמחה.

 תהנו מהשבת.

הפוסט לשבוע הרביעי

 ****

אהבתם? שיתפתי=לייק ושתפו בפייסבוק עם החברים