מסיבות אין. ממש התרחקנו מכל עולם היציאות של שישי בערב. אי אפשר לומר שהיינו עמוקים בתוך זה לפני כך וכך שנים, אבל עדיין היה את "היציאה של שישי בערב". היום אין.

כשהייתי נוער, חנון מהסרטים (כן אחותי, אני יודע, "כאילו שהיום אתה לא", יופי. מצחיק אותך, נהדר, כפיים, מסך), היינו יוצאים לקניון איילון, שיא פאר היציאה בזמנינו, לחנונים מפתח תקווה. היה שם את הפיוז, מעין גירסה מקומית ל-TGIF או הארד רוק קפה. אח"כ היה ניו יורק ניו יורק, והתפתחנו להרצליה פיתוח. מועדונים כמו הפינגווין והסינרמה (אם אני זוכר נכון) לא היו בחנוניאדה. הלא חנונים בטח היו. ככה זה שלומדים בבי"ס טכנולוגי, מיליון שעות אלקטרוניקה ומתמטיקה, עם ממוצע של 5% בנות בשכבה.

ריאליטי צ'ק. הייתי חנון. בענק. לא יודע למה שתחייה התחילה איתי. זכיתי. בחיי. לתכלס…………….

99.999% מהזמן של שישי בערב, אנחנו מבלים אצל ההורים, לא חשוב מאיזה צד. אם הילדים מצליחים לקמבן את סבתא שתסכים שיישארו לישון שם, אז יצאנו מורווחים. עפים הביתה לחגיגה האמיתית!* (ממש תיכף איך שהתוכנית נגמרת. ממש. הנה עוד דקה זה נגמר. דקה אמרתי!! מה הבעיה!?)

לעיתים רחוקות יוצא לנו להיות שניות ספורות אצל ההורים, ואז להיפגש עם חברים. כמה זוגות, קבועים, היכרות ארוכת שנים. היינו בחתונות של כולם, בלידות וימי שמחת הליצנים והמפעילים. הילדים שלהם זה כמעט הילדים שלי. גם שם אנחנו מדברים הרבה על ילדים. שלנו. מעבירים חוויות, הערות, הארות, סיכומים, עלויות, מבצעים, ביגוד, מורים ומורות, השכלה וחוגים, איפה ומדוע, תכנונים לחגים (תמיד יש חגים באופק היהודי), ועוד כאלו דברים. מדי פעם מחליק לנו נושא אחר, נניח מונדיאל פעם ב-4 שנים. אולי גם כמה קללות עסיסיות על הפוליטיקאים שלנו. אופטופיק בדיחה מעציבה: בישראל יש שלושה חלקים של אוכלוסיה, שליש עובד, שליש עושה מילואים ושליש משלם מיסים. הבעיה היא שזה אותו השליש, ואנחנו זה בדיוק השליש.

אז מה עושים זוגות נשואים עם ילדים, שקיבלו שישי ערב פנוי? לאן יוצאים? מה מתכננים?

מסעדות עושים באמצע השבוע, בארים זה לא לשישי, כך אומרים כולם, ואני הרי לא יוצא נגד כולם. כרגיל. ריקודים זה בטח לא למצב הגופני שלי, ובכלל אני לא רוקד. נקודה. תשאלו ולא תקבלו הסברים, רק תניחו ש ווייט מן קנט דנס. זה אני. אז תציעו. תשתפו, תאירו ותשכילו אותנו. מה עושים??! אם מישהו המציא בילוי עבורנו אז שיודיע! לאלתר!! כזה שאין בו צעירים בני עשרים וקצת משהו. מקום שיש בו כמונו, עם מוצץ בכיס, בטעות, וחיתול חירום בכיס הפנימי של הלואי ויטון. איפה זה, רבעאק???!!


* לכל מי שיש 3 ילדים וצפונה יודע למעשה במה מדובר…..

»

  1. אחותך (הגדולה) הגיב:

    אתה מצחיק למות! התיאורים שלך כ"כ מדוייקים שאני ממש נהנת לקרוא, מרוב חנוניות בסוף תעשה את המיליון שלך מכתיבת ספרים…

    אתה בטח לא רוצה לקבל עצות של רווקים בימי שישי שעברו את גיל 30..?!

    בכל אופן, במקרה שלך, הייתי ממליצה על תחום השירה, למשל קריוקי (שתחייה ממש לא תאהב אבל יתכן שאתה תתחבר)

    אין עליך!

  2. אחותך (הקטנה) הגיב:

    אני חושבת שכדאי לך לעבור למפגשי שירה וכתיבה משהו כזה כמו "ערב יוצרים ומשוררים צעירים" זה בהחלט יכול להתאים לך לאור ציון העובדה שאתה מגה חנון
    (כן… מה לעשות עדין כזה 🙂 ).
    אבל מה כן… כשתחייה התחילה איתך היית בתקופת חתיך + מגפי בוקרים + עגיל באוזן + טבעות באצבעות+ניסיון כושל לגדל זקן צרפתי + הייטקיסט מתחיל + מפוצץ אפטריישיב… וחייבת לפרגן : היו גם כמה ריבועים בבטן- נראה לך שלא תתחיל איתך????

    • kenzoka הגיב:

      היא לא מרשה לי מגפי בוקרים, העגיל ירד, אבל יש מחשבות שיחזור יחד עם קעקוע. הייטק זה אובר רייטד. גם היום יש ריבועים בבטן, פשוט מתחבאים….

      איך את זוכרת????

  3. אחותך (הגדולה) הגיב:

    וחולצה ממשי בצבע חום…

מה דעתכם?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s