2007 – מהפוסטים הראשונים, בוסר.
מה הדבר הראשון שעולה בראש כששומעים שיום העצמאות הגיע? אני אומר זיקוקים, פטישים בראש ומנגל. כנראה שגם 99% משאר האוכלוסיה אומרים משהו דומה. כולנו חונכחנו לבלות את יום העצמאות על ברכיי השלטון המקומי, קרי, בימה מרכזית בעיר, אומן אורח בסדר גודל לאומי, וזה אומר מאלו שנמצאים במדורי ברכילות לתקופה, ועוד כמה וכמה הופעות של להקות מקומיות, בד"כ להקת , זקני העיר בחיקוי גבעטרון, ילדים במחול הורה, איזה להקת בי"ס וכדומה. בין לבין כולנו מחכים לראות כמה כסף הוציאה העיריה על זיקוקין השנה.
זיקוקין די נור זה אחלה מופע, אין הפתעות אבל כולם אוהבים לשמוע את שריקת הפגזים יוצאים ממקום עלום מאחורי הבמה, לשמיים ולחכות לפיצוץ השמח מעל הראש. מי שראה כבר מופע זיקוקין אמיתי בדיסנילנד או וורלד דיסני לא ממש מתפאר במופעי הזיקוקין ביום העצבנות אבל זה לא מוריד מהשמחה. אני בטוח שכל אחד כאן חשב לפחות פעם אחת להתפלח ולהיות ליד אלו שמפעילים את הזיקוקין. מין חלום של ילדים כמו לסוע עם מכבי האש…
בכפר סבא, עיר מגורי, הייתה את הבמה המרכזית בקניון הגדול. שירי מימון הופיעה כאמן הלאומי ושאר הלהקות כשציינתי קודם. אפילו להקת בנים מבי"ס דתי כלשהו בחולצות לבנות ועניבות ורודות הופיעו עם שירי אני מאמין בביאת המשיח ביום העצמאות בכפר סבא. אם אתם שואלים אותי אז המשיח כבר הופיע, קוראים לו בן גוריון, והוא בנה לנו את הארץ הזו שאנו מתאמצים להרוס. אבל איש איש באמונתו יחייה.
בחזרה לגברת מימון הצעירה, המסכנה מופיעה עם שיר אחד בלבד במשך 40 דק' ומקבל על זה חצי דירה בערב שלם. באיזשהו שלב אחרי 3 שירים היא שרה לסיום את השיר המוכר והיחיד שלה (זה שרץ בגלגלצ) חזרה איתו להדרן ומייד בתום ההדרן חזרה לסיום סיומת אחרון ודי, שוב פעם שלא נשכח חלילה. רחמנות על השומע.
הילדים נהנו מאוד ממופע הזיקוקין, ואני ברוב טיפשותי לקחתי את יורש העצר על הכתפיים שיראה טוב יותר. הלך הגב לגמרי. אני כמו איטריה מבושלת מדי. כמובן שהוא קיבל משהו מסתובב שמאיר בצבעים שונים ועוד שטויות של יום העצמאות.
כשהינו ילדים יום העצמאות היה פטישים בראש, ספריי קצף נוראי, זיקוקין שאבא שלי תמיד הדליק, מהזן ששמים על עוגה בגנקי, תירס חם ממש חובה, פלאפל  ועוד כל מיני שטויות. בפתח תקווה הדוכנים היו ממש על רחבת העירייה והבלאגן חגג. אני זוכר את להקות מלאבס, עבר הווה עתיד, ומשהו של זקני העיר בשירי ארץ ישראל. לשמחתינו, הפעם עיריית כפ"ס עשתה בחוכמה והדוכנים היו הרחק מהרחבה כך שדי נמנענו מלפגוש במפגעי החג כמו פטישים וספריי קצף. גם הרחבה הייתה די נקייה מאוכל וזבל.  הקניון כמובן היה מפוצץ באנשים וארומה-בורגר ראנץ עשו קופה חודשית.
בקיצור, חזרנו להיות ילדים בשביל הילדים שלנו, היה כיף להיזכר ולחזור כמה שנים אחורנית. יש דברים שכנראה טוב שהם נשמרים כשהיו. נחזור בשנה הבאה ליומולדת 60 למדינה.
תהנו מהתמונות.

מה דעתכם?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s