אני בשדה התעופה החדש בבנגקוק. זה גדול יותר מכל שדה תעופה אחר שאני מכיר. ענק. דנדש. אממה, משעמם. יותר משעמם מהקודם. . המלך התאילנדי הוציא את כל הרוח והנפש התאילנדית מהשדה תעופה. הייתה הרגשה של בית חם בשדה הקודם. מעין דה ז'ה וו לתחושות שהיו לי כשעברנו לנתב"ג 2000.
הלאונז' כאן די דומה לקודם , קצת קטן יותר אבל הבורקסים, כן בורקסים משובחים ביותר, עדיין כאן. הפחיות הצרות והארוכות של משקה האננס עדיין כאן גם כן. א-מחייה.
עוד שעה ועשרים באוויר בדרך הביתה. אל על שוב מזלזלת בנוסעים עם מטוס מיושן ומזורגג, ובטח נקבל סנדוויצ'ים. למזלי אני עם בריאות היפוכונדרי רופפת, כרגיל, מצונן וחצי מת, אז איזה קוקטייל של דקסמולים-נורופן-אספירין-וויסקי קליל בטח ישביתו אותי לכל הטיסה. תזכרו:
Don't fly. Drink!
כמעט שכחתי, 
, קניתי את המצלמה! אחלה צעצוע.
לילה טוב
